מעולם לא בגדו בי קודם, אבל זה, אם זו לא בגידה אני לא יודעת
מה כן. ואת רוצה לסלוח לו, לגוף שלך, לעצמך, כי הוא כל מה שיש
לך, כי בלעדיו אין לך חיים, אבל להחזיר את האמון, את הבטחון
העיוור שהיה לך בו קודם, את לא יודעת איך לעשות את זה, כשכל
שיעול קטן הוא כמו פתק עם מספר טלפון לא מוכר שמצאת בכיס שלו,
כשכל כאב גרון, בטן, יד, הוא כמו סמס מאישה זרה. איך מקבלים את
האמון העיוור, התמים הזה, בחזרה? איך סולחים? איך שוכחים? איך
לא מפחדים מכל צלצול של הטלפון שלו, מכל עיקצוץ באצבע הקטנה של
הרגל.
מיכל שיין קרביץ נפטרה מסרטן ב- 16.2.2013, אחרי כמעט שנתיים
של מאבק במחלה. לה ולבן זוגה ליאור שלושה ילדים, בני שש, ארבע
ושנתיים במותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.