באוטובוס עמוס אדם
אופק מתרחק מהתחנה
גם באמת יש שמץ של זיוף
יום מתחיל
שעה נגמרת
לא זוכר מה ניסיתי להרגיש
ממהר להיעלם, מתפתה להתגלות
בין העשבים
הבטחה פורחת
החלום הזה באמת לא קיים
גם באמת יש שמץ של זיוף
מבקש לעמוד מול הקרבות
לא חייב להשתתף בזמנים של אחרים
מישהו מת , אני נזכר בפניו
מישהו חי, הוא נוגע בי בלי לשים לב
באוטובוס עמוס אדם
נזכר
בסרטים, גיבורים תמיד עומדים
משהו זורם בדם שלהם
גם באמת יש שמץ של זיוף
רק תנועה קלה של וודאות
מבדילה בין המציאות לאמת
היא מרחפת באוויר
אפשר כמעט לטבוע בה
יורד בתחנה האחרונה
לא מתחבא, לא ממהר
אנשים נעים סביב אותם קווים
גם באמת שלהם יש שמץ של זיוף. |
