שולי בנג'י / הבלדה לכורה הזהב |
בערבות השמש
פניו אל הזריחה
לחמו משם ישא,
השאיר אי שם
הרחק בקצה האופק
אשה ובית חם
שלמענם נדד.
דרכו על פני דרכים
קשה ומפותלת
ליסטים בקשו חייו
והוא ידו מעל,
טפס על הר
לטש עינו בעמק
שבקרבו ישכון
לו עמק הזהב.
בלהט חום מדבר
כרה אבני נחושת
עד כוחותיו כלו
ואין בו אונקיה,
היה הוא מלך
עכשיו הוא עבד
מאום לא מצא
הכל היה לשוא.
עם שחר תדדה
נפשו אל קצה האופק
לפגוש אשה תמה
כשבכיסו אבק
היה הוא עבד
עכשיו הוא מלך
שוכן בחיק רעיה
השווה מכרה זהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|