אינני יודע אם אלה צלילי שעון הקוקייה
או שעון פנימי שהעניק לה הטבע
שמבשרים לחתולה שזו השעה שבה אני מגיע הביתה,
ולכן היא תופסת עמדת-תצפית ליד הדלת.
אני נכנס הביתה מתרחץ, טועם קצת במטבח;
ובסלון, ליד כסא הנדנדה שמול הטלוויזיה,
יושבת לה המטרוניתא על השטיח בתנוחה דרוכה,
ומיד כאשר אני מתיישב היא קופצת עלי קצרת-רוח
ומשמיעה קולות "מיאו" ואנחת-רווחה, שפירושה: "אוף...סוף-סוף
הוא בא".
מלקקת את ידי ואחר-כך חגה סביב זנבה מספר פעמים;
בתום הסיבוב המי-ודע-כמה היא נשכבת ונרדמת.
אני לא מפגר הרבה אחריה - וגם אני נרדם.
הטלוויזיה שלנו דלוקה ללא הפסקה אבל ללא הצלחה גדולה בצפייה.
דצמבר 2006 |
