עיניך החומות למולי בורקות,
כעיניו של הילד השובב.
מילותיך סודות מחביאות,
הכובע בוער על ראש הגנב.

זוכרת אני את הימים,
כשעוד היינו ילדים.
השנים נקפו, זמן אחר,
ולמולי ניצב זה הגבר.

אנחנו הילדים, אשר בגרו בסערה,
אנחנו הבוגרים, המבקשים קירבה.

אתה לי האתגר והחידה,
אתה גם הפתרון לאגדת חיי.
אתה לי הפנינה בצדפה,
אתה הגל, שנישא עד אליי.

שנון, פיקח ושובה לב,
זה אתה, שאותי אוהב.
קסם בעיניך, שלווה בחיבוקך
גם אני אוהבת אותך.

אנחנו הנערים, שאהבתם בוערת,
אנחנו השניים, שנשמתם מחוברת.

כעסנו, זה את זה האשמנו,
עבר הזמן, חלפו השנים.
תהפוכות גורל, את המסע עברנו,
זה את זה אנו מבקשים.

אתה גילי, שמחת ליבי,
אתה בנשמתי ובדמי.
אתה הדרך שמולי נפרשת,
זו דמותך, שבי צורבת.

אני כבר לא כועסת,
אני גם לא כואבת.
סלחתי, אהבתי ואוהבת.
הנח לעבר הכואב,
פתח לאהבה את הלב.