כמה רציתי לכתוב על מה שכבר קרה
אבל תמיד כשניסיתי להיזכר
הדמעות ירדו ומחקו את הכל
ואז היא שרה.
בלילה, עם המחברת לידה
היא הולכת לישון ויודעת
שבאמצע החלום, היא תתעורר
ותתחיל לכתוב,
ככה היא מצליחה, כשזה בא פתאום
בלי לחשוב
לכתוב את המילים, לכתוב ושוב
לחלום.
ובמחברת היא מחביאה את
כל אותם רגעים
את כל אותן המילים
של שירים שאף אחד לא מכיר
של בחורה שאף אחד לא באמת
מכיר.
היא מנסה לכתוב
על מה שכבר קרה
אבל תמיד כשהיא מנסה להיזכר
הדמעות יורדות ומוחקות
והכל נעלם
ואז היא שרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.