לקחתי אותך בפה כמו שאתה אוהב.
ובדיוק ברגע שהתרוקנת לתוכי הציצה מבעד לתריסים המוגפים שבחדרך
בת קול שקראה לי ואמרה שאתה אף פעם לא תהיה שלי.
ואני ניסיתי לגרש אותה, כמו שגירשתי כל מחשבה רומנטית נקשרת
שהייתה לי לגבייך.
אבל הבת זונה סירבה להרפות , נצמדה לי לאוזן, לבושה בחצאית
"דפוק אותי" ומחוך כמו שרק היא יכולה , וצעקה לתוכי שהכול
אשליה, שאתה לא באמת קיים מחוץ לזמן המיוחד שיצרנו לעצמנו.
תמיד כשאנחנו ביחד היא מופיעה מאחורי גבך.
שורטת אותך, והדם מופיע אצלי , סימנים , סימנים. ולכל פצע נתתי
שם, ולכל צלקת הענקתי אישיות.
אמרת שיש שתיים ממני.
אחת סקסית
ואחת רגילה.
ועכשיו כשאני שוכבת ערומה על סדינייך הכחולים, מי אני עכשיו?
הסקסית, או הרגילה.?
ולמה אצלי בראש שתיהן נראות לי אותו הדבר.
שתהין משקרות לך ומשקרות לי ואנחנו מתפתים להאמין להן, כי לא
לימדו אותנו אחרת.
עשרה חודשים  חלפו מאז שהחלטנו שאולי החיבור המיני בינינו כל
כך חזק שכדאי לתת לו צ'אנס.
חיבור מיני לא נפשי.
רק אני התחברתי אלייך נפשית.
רק אני לא גומרת שאנחנו ביחד.
הגמירה שאצורה בתוכי מפחידה אותי, משתקת אותי, כאילו איבדתי
שליטה למולך.
ונדמה לי שאני לא זקוקה לה.
נדמה לי שאני מוכנה להסתפק בזה שרק אתה תגמור , רחוק ממני לתוך
נייר טישו, ואני רק אביט בך מרוכזת כולי בתוך הווייתך.
מאז שחזרת, לא התגלחת.
אני רוצה לחשוב שלא התגלחת בגללי.
מפני שאמרתי לך שאני אוהבת אותך לא מגולח, שזיפיי פניך מעבירים
בי צמרמורת של עונג וכאב.
שככה אני רוצה אותך.
גופך רועד למולי.
אתה טוען שזה מהקור, ואני נצמדת אלייך, מפלי הבשר שלי מכסים את
גופך הצנום, ואצבעותיי חופרות בשיער שצמחת על חזך השברירי.
אני משתעשעת ברעיון שאתה רועד מפניי ולא מפניי הקור שחודר מבעד
לעצמותייך, מסתנן מבעד לחלון הפתוח.
אני דואגת לך.
ניגשת לסגור את החלון, מצמידה אותך אליי.
הקשיחות בך מתחככת בבשרי , מעירה אותי, גוררת אותי לעבר
תענוגות שמעולם לא ידעתי.
שאני איתך, אני לא מרגישה כמו זונה.
גם כשאני טועמת אותך, ערוותך מדגדגת את שפתיי אני לא מרגישה
כאילו חטאתי לעצמי.
הפגישות שלנו מעניקות לי רגעי חיים של ידעתי שקיימים בי.
ואני מתעלמת מאותה בת קול שחוזרת ואומרת, שבסוף זה יגמר.
שאחרי שתגמור ותיחשף בפניי , שוב ניקח פסק זמן ארוך אחד
מהשנייה ולא נשוב להיפגש.
ואני לוחשת לה שאני לא רוצה לחשוב על העתיד.
שכרגע יש רק אותי ואותך, ושהעתיד הוא רק אשליה, ושאני באוושויץ
כן הייתי נצמדת לגדר החשמלית  כי אין טעם בעתיד מזויף.
אבל אני יודעת שהבת זונה צודקת.
היא צודקת, ואני משקרת.
משקרת לעצמי ולך אומרת את האמת.
מבטיחה לך שאני לא אקשר אלייך עם אכן נשכב סוף, סוף.
שהחדירה שלך לא תקשור אותי בכבלים סמויים, שאני אבין את המקום
שלי ולא אבקש ממך דברים שלא תוכל להעניק לי.
ואני לא משקרת.
כי כבר אי אפשר להיקשר אלייך יותר ממה שכבר נקשרתי.
כי לא נקשרתי למגע שלך על בשרי החשוף.
ולא חרטתי על בשרי את פיך המוצץ בתענוג וכאב את פטמותיי.
נקשרתי לכל אישיותך והווייתך אשר משתקפות מבעד לזגוגית
משקפייך.
נקשרתי לזיפי זקנך, להד קולך, לצורת הליכתך, לצלקות ולפצעים
שבגופך.
אתה מבטיח לי שאולי בפעם הבאה שניפגש סוף, סוף תסכים לחדור
לתוכי.
ואני עדין מפחדת להוריד את התחתונים בפנייך.
אני מפחדת להתמסר אלייך עד הסוף.
להתמסר אלייך רוחנית וארצית גם יחד.
כי צריך להתנתק בשעת המעשה, לא להפליג עם העונג שאתה מעניק לי,
לא לתאר הכול בצבעים ספרותיים.
ועדין אני מייחלת לגופך בתוך גופי.
מייחלת לרגע הסופי שבו אוכל באמת להתמכר אלייך.
שלא אוכל לקום מהמיטה בבוקר, שאשאר צפונה בתוך הזיכרון על
דמותך העירומה.
שאשב לי במרפסת בייתי שותה אלכוהול ומעשנת בשרשרת וחושבת רק
עלייך.
אני רוצה שברגע שתחדור לתוכי גופי יעלם ואישיותי תתמזג
באישיותך עד כי יהיו לבשר אחד.
שסוף, סוף אוכל לתת שם להרגשה הזאת שתקפה אותי מאז הפעם
הראשונה שידי נגעה בטעות בידך ושלחה בי צמרמורת של כאב ועונג
שמעולם לא ידעתי.
אני רוצה ברגע שתחדור לתוכי ייעלמו מחיי כל השמות שרדפו אותי ,
כל חבלי ההצלה שזרקתי באוויר וניסיתי לפגוע בכל הגברים שחשבתי
שהם נכונים, וכהרגלי טעיתי.
אני עוצמת את העיניים ומנסה לגרש כל מחשבה שיש לי עלייך.
משוטטת בין יערות ודובים, בין צמרות עצים ואמירים, מוזגת עוד
וודקה בטעם תות, וממתיקה לי את הרגעים שבהם אתה לא לידי.
מוצאת לי דברים להתעסק בהם.
אבל כל דמות בספר נושאת את שמך.
וכל דמות שמופיעה על מרקע הטלוויזיה לובשת את דמותך.
וכל שיר מנגן לי את קולך.
וכל אות שאני כותבת כאן טומנת בתוכה את אישיותך.
ואני מתמסרת לכל אות, ושוכבת עם כל נקודה בסוף משפט.
ומציבה את דמותך לנגד עייני ומחליפה את דמותי בדמותך.
ולרגע קצר, מרגישה הכי מאושרת בעולם.
כי אין איש מלבדי רק אתה ובת הקול שמקיפה אותך וצועקת לי שאני
שוגה שאני צריכה להתלבש ולקום ממך ולחזור לעצמי.
אז אני עושה את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב.
שולפת אקדח ויורה לה לתוך הראש, ומעלימה אותה מחיי ומתמסרת
לכאב המתוק שאתה יודע להעניק לי.