יש בתוכי שמש
לעיתים היא מחווירה
אך לעולם אינה שוקעת
ונפשי אליה נצמדת
עד זעם יעבור
עד רוח קדים תשבר כל
אוניות תרשיש
ונשטף יחד אל החוף.

יש בתוכי שמש
שברי קרניה מאירים בי
חרכים נסתרים, פינות עלומות.
ונפשי אליה משתוקקת
בהזדקקות אין קץ
לחזות בפלא האני הזה
שלפתע נברא כמו מאליו
ופחד נלפת עימו
שלא יחזור למסתריו.

יש בתוכי שמש
אך אין בי כלל מזרח ומערב
מאין באה ולאן תלך היא
ואולי תכונן בי עד עולם
האם תשיתו ליבכם לחילה
או שמא לא נגלה דבר?

"ברוח קדים תשבר אניות תרשיש...
אלהים יכוננה עד-עולם סלה...
שיתו לבכם, לחילה--פסגו ארמנותיה..." (תהילים מח')