אין כמו נשיקות ראשונות. לא משנה בכלל אם אחריהן יבואו עוד
רבות, או שהן גם אחרונות. הנשיקות האלו, הראשונות, הן אף פעם
לא יהיו צרפתיות, רטובות או מיניות.  הן תמיד הופכות בהרף עין
למין רגע כזה, שקצת קשה לתאר במילים. משהו קוסמי, סוראליסטי,
שמתרחש ביקום אחר... חום השפתיים שלה, ההתרגשות, האדרנלין
שזורם בגלל הציפייה הרגעית והאינסופית... ליקוק שפתיים, נשיכה
קטנה בזווית הפה, הטייה קלה של הגוף, כמעט בלתי מורגשת. האוויר
טעון בחשמל, עוד רגע מתלקח, והלב פועם כאילו עוד רגע הוא יוצא
מהקצב ומאבד שליטה; ואז, באלפית, מיליונית השנייה, מגע; התכה
כוללת, אפס מחשבה, הזמן כולו עוצר, והמציאות מסביב הולכת
ודועכת לנקודה קטנה באופק... בשביל מיליונית השנייה הזו שווה
להמתין גם חיים שלמים; רק כי אין דבר כה על טבעי ומיסטי, כמו
רגע טהור של נשיקה ראשונה...