1.
רק כשאני נוכח,
ששום אישה לא תציל אותי.
שאינה אמורה מלכתחילה להציל
אותי.
וגם שאינני מצפה עוד לכך.
שם מתחילה העבודה.
מה זה שאתה כמה לו,
באותו האופן שצוות ממוטט
אחרי סופה ממושכה, בלא מפות,
מייחל שתופיע אדמה?
ואם את הבית
את המזון היחס האמונה ההכלה
מוטב לייצר למען עצמך.
מה טבעי שיפציע מחוץ?
(חיוך?)
מתגעגע אלייך.
אני כבר מרגיש שייתכן מאוד
שאת באה לזמן ממושך
ולתפקיד של ממש.
ומוטב לי שאדבק בסבלנות שלך.
הרי ממילא לא תציליני מעצמי.
2.
אטיוד באי-ודאות,
כמו מיד אחרי הסופה.
כשעדיין ברור וצלול שהדברים הכבדים
ישמרו על משקלם.
כמו שתוכל תמיד להיות בטוח
בוודאות אחת:
בעלי החוב תמיד יופיעו לבקש פרעונם.
ללא תכנית אי אפשר לייחל לאדמה.
בלי אמונה אי אפשר לקרוא את הקווים המשורטטים.
בהלקאת-הנגד של חוסר העישון המטשטש,
נהיית הבדידות תחת השריון בלתי נסבלת של ממש.
הבדידות בה תישא את קורבנותך בגבורה
ואיש אפילו לא ידע.
יצר מוות המכוון בין קצוות נפיצים.
עוד מעט מגיעים.