ויהי היום
וסבי יצא אל הפרדס.
ירדה סבתי לבקרו,
לנוח עמו תחת אחד העצים
כמעשה יומם.
והנה הוא שוכב תחת התפוז.
ראשו שמוט.
ספקה כפיה,
כי באה הרעה.
מיהרו שכניה
וקראו לדוקטור רתן.
וזה נטל ילקוטו,
רתם חמורו לעגלה
וילך ויבא, רכב ישראל ופרשיו.

ויגש ויגהר על סבי פעמיים ושלוש.
(כמעשה אליהו או כאלישע).
ויחדל.
וסבי, לא הקיץ.

ניגב הרופא זיעת מצחו
ואמר או חשב שאמר
"הלך השל שלך. הלך ולא ישוב
ואני, אנה אני בא?".

נזדקפה סבתי
כי ראתה בצערו
וקטפה מפרי העץ
וקלפה ובצעה והגישה לפיו
וגם לחמורו נתנה.
וברך ואכל והלך.

נותרה סבתי לבדה.

ותשב
עם סבי
תחת התפוז
כמעשה
יומם.


פברואר 2013