ציפור נפש נטרקת בשקט
בפינה חשוכה מכל עין
יבבה חלושה מתגלגלת בסמטה
על פיסת אספלט הרטובה
כנף צחורה פגועה נגררת
בקול כאב קטן שלא נשמע

מבט בוהה תוהה מישיר קדימה
אל עבר חורף שמתקרב מבין העננים
מתנחשל על גבי צבאות הסערה
בקול תרועה גדולה גולש ביעף
מבעד לסדקי הקירות הישנים

משבי רוח קרירים בחדרי הלב
מרמזים על תקופה מלאת כפור
הדופקת בעדינות ובנימוס
עומדת מבוישת ושקטה במפתן הדלת
בלחישה אומרת
אני כאן כדי להישאר

מתעטף שוב בשכבות חום שונות
מכין במזווה מחשבות נעימות
מייצר עוד גלי מחשבה חיובית מלטפת
אוגר תקווה לאהבה לימים לא פשוטים
שאין ספק שיגיעו

בין זרזיפי הגשם
הברקים המאירים
רעמי החורף הרועשים
מתחבא מאחורי גזרי עיתון של אתמול
מתכנס אל תוך עצמי

ציפור נפש נטרקת בשקט
בפינה חשוכה מכל עין
מתעטפת בשמיכה
מלאה עד להתפקע
בכמיהה סגולה וחמה
לדברים פעוטים חורפיים ופשוטים
חיבוק נשיקה וליטוף מלא אהבה