ימים אחרונים של שנה שטופת רגש
מלאה בהתפרצויות של תודעה צעקנית
שטופת חיבוק ורצון לגעת
מלאה עד הקצה בתחושתיות קצת דכאונית
מבעד לסדקי הסכר
שנפרץ ממבט אדמדם מצודד
אי אפשר לראות את סוף הזרם
רק אופק אליו ניתן להקדיש נשימה
נמתח עד אל מעבר לנצח הקיים בקצה העין הבודד
שעונים מגלחים בתקתוק מציאויות מקבילות
בהן שזורים מייתרי חיינו הדקים
חי בתוך העדר שומע את הפעיות
חש את החמימות הצמרירית ששומרת אותי בפנים
ביד צרובת שמש ורוח אוחז חבל
קצהו מתעגל בשובבות מרוב הניסיונות
לתפוס קצה רוח חמימה
שאולי תבוא כדי להישאר
לשחק או שמה ללכת בתלם
עסיס התפוח שננגס מספר סיפור אחר
כל פעם בינות המחשכים זיקוקים עושים שמח
מאירים הכול כמו פצצת תאורה משומנת
מאירה את הצללים לזמן קצר ולא מספיק
מדוע לשם תמיד חוזר החושך
איך תמיד נשארת מילה שלא נאמרת להגיד
צליל נבל רוחני מלא גלמודיות מתנגן ברקע
בתוך כוס תה מהבילה אולי אפשר לראות את התשובה
עולם דמיון מלא ברוח שטות וצליל נשאר מאחוריך
ריקני ללא מילת חיבוק אחת
באופק לא רוקדת שום פייה
נותר רק שקט מהדהד בנחת
אנרגיות יורדות במגלשת השובבות
העומדת בדד בגן המשחקים של חייך
משתזפת באור הפנס המרצד
מולו רוקד יצור לילי מוזר באיטיות
לא היה פה סוף עולם כמו שאולי רצינו
התחלות חדשות סוג של ספין תודעתי מרגיע
נספגות בצמא בנפשות כמהות לדבר שלא ידוע מה הוא
אותו החומר השמימי שמניע את חיי היקומים
שעונים מגלחים בתקתוק מציאויות מקבילות
בהן שזורים מיתרי חיינו הדקים
