אני פותח את הדלת והיא מולי, ככה פתאום מופיעה משום מקום אמנם
הבוקר נפגשנו במקרה והיא אמרה שתקפוץ אבל לא באמת האמנתי.
מה אני עושה עכשיו ומה אומרים בכלל? שכחתי כמה טוב היא נראית
בכל זאת עברו כמה שנים, טוב אני אציע לה משהו לשתות זו תמיד
התחלה טובה "בטח תרגישי כמו בבית" אני אומר, בטח כמו בבית
אפילו אני כבר לא מרגיש כמו בבית ומה עכשיו? שתיקה מביכה "אז
ספרי קצת מה חדש אצלך?" כמו שאני זוכר היא אוהבת לדבר אז זה
ישרוף את הזמן יופי וזה מעולה כי במקרה אני גם מאוד אוהב
להקשיב, כמובן שבאיזשהו שלב אני מתחיל לחלום בהקיץ היא אף פעם
לא שמה לב לזה.
פתאום היא מציינת שמקרינים הערב איזה סרט שהא נורא רוצה לראות
בטלוויזיה ושאם היא כבר פה אז אולי נראה ביחד, אף פעם לא
יכולתי לסרב לה ולכן באמת לא סירבתי לה,
היא שקועה בסרט ואני שוב חולם לי, משחזר את הבוקר שהתחיל כמו
כל בוקר בקפה הפינתי רק אני הקפה והסנדויץ' והיא העזה להפר את
השגרה בחוצפה הכל כך חיננית שלה.
פתאום מכל המחשבות שרצות לי בראש יוצא לי "התגעגעתי אלייך",
רגע זה היה בקול רם?
בבת אחת היא מסתכלת עליי "מה אתה אומר?" "אני יודעת שעכשיו אני
אמורה להגיד לך שגם אני התגעגעתי אבל זה די ברור אחרת לא הייתי
פה לא?"
תמיד יודעת איך לגרום לי לשתוק ומה אני אמור להגיד לה עכשיו?
שלא באמת הפסקתי לחשוב עליה אף פעם? או שרק הדחקתי אותה כי זה
כואב מידיי לזכור? או שאני אודה באמת, שאני הייתי פחדן אז ואני
גם פחדן עכשיו ולכן אני לא באמת מספר לה מה אני מרגיש באמת,
מבלי לשים לב אני מחייך והיא שואלת "מה אתה כבר מתכנן יא
ממזר?" ובאמת שאני לא מתכנן כלום זה פשוט הראש המתולתל שלה
שאני כל כך אוהב ותמיד נזכר בו כשעדר כבשים חוצה את הכביש.
ברוך השם הסרט נגמר, החלטתי שהגיע הזמן להשתמש בנשק יום הדין,
הבאתי לה את אחד מהשירים שאני כל כך אוהב לכתוב וביקשתי ממנה
לקרוא אותו בלב ואז לספר ל מה דעתה עליו, מה שלא סיפרתי לה
שבסיום השיר כתבתי שאני מקדיש את השיר למקור ההשראה שלי, המוזה
התמידית שלי ושאם היא לא הבינה עד עכשיו אני מדבר עליה.
ואוו כל כך הרבה קיטש שמרוב מתיקות אפילו אני מרגיש את החורים
בשיניים, אבל הייתי חייב לשתף אתכם גבירותיי ורבותיי כי זו
הפעם הראשונה וגם האחרונה שהיה לי את האומץ להתמסר לצד הרומנטי
שבי ולמזלי זה הספיק בדיוק כדי שהיא תסכים להיות זוגתי ואשתי
ואם ילדיי והסבתא של הנכדים שלנו.