איזבל לארן-ורסיין / בלומפילד |
כמה שבילים יחידים
משורטטים כלאחר יד
ואני הולכת בהם,
ורוכבת על אופניי בחיוך ופחד
שמא יגמר היום
ואיאלץ
לנטוש את אותם
פעמוני אוטו גלידה
המבטיחים באוזניי שישובו
גם מחר
ברכיבתי,
רציתי רק להגיע
אל הקסם שנמצא מאחור,
חורשת נדנדות עץ
חורקות וצורמות וחורקות
והן פסקול ינקותי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|