עלמה: הגיע סתיו, מתחיל הקור
דוד: איזה קור? תראי איך את לבושה?
עלמה: כי נכנסנו לחדר חזרות והורדתי...
דוד: את שחקנית? יודעת לשיר?
עלמה: לא. אתה?
דוד: לא רוצה לדבר על זה.
עלמה: למה?
דוד: כי זה נושא כואב אצלי מהילדות
עלמה: ספר לי.
דוד: את מתעניינת מתעניינת? או רק מתעניינת?
עלמה: אתה מצחיק בכוונת מכוון או רק מצחיק כדי להצחיק?
דוד: (כאילו נעלב) אני לא מצחיק. זה עצוב להיזכר שמישהי לימדה
אותי לנגן על פסנתר, בילדותי, ואמרה לי שיום אחד אצטער,
כשהחלטתי לא להמשיך איתה...
עלמה: היא צדקה !
דוד: כמובן.
עלמה: תמיד אפשר להתחיל ללמוד שוב
דוד: רבי עקיבא למד בגיל ארבעים...
עלמה: שירה? לנגן על פסנתר?
דוד: בלי ציניות בבקשה.
עלמה: ציניות זו מילת תאור של עלמה.
דוד: מי זו עלמה?
עלמה: זו שנמצאת מול העיניים שלך...
דוד: (מתבונן סביב ולא רואה) הנגנית שם?
עלמה: (מחייכת) לא.
דוד: די, בלי משחקים. ציניים הם אנשים חסרי לב.
עלמה: לאו דווקא. הציניות נובעת מכאב מוסתר. היא דרך ביטוי
אנושית.
דוד: את בטח רקדנית?
עלמה: לא.
דוד: אני כן.
עלמה: אבל אין לך מושג במוסיקה.
דוד: אני כותב שירה.
עלמה: אומרים ששירה היא האמנות הגבוהה ביותר
דוד: את בטח מתכוונת לזמרים?
עלמה: לא, למשוררים.
דוד: (קורא)
"הקדוש ברוך הוא יתברך שמו
יתהלל ויתרומם בפי כל ברואיו
אין בו רמ"ח אברים
ואין בו שס"ה גידים
לנו נתנם באהבתו
כי מי אני שאתלונן בפני הבורא
כי מה אני מול תעצומות אהבתו?
אפס, כלום, ריק, כגרגר באדמתו
כזרע חסר ישע בגבעולי אלומותיו!
פזמון:
כי מי אני שאתלונן בפני הבורא
כי מה אני מול תעצומות אהבתו?
אפס, כלום, ריק, כגרגר באדמתו
כזרע חסר ישע בגבעולי אלומותיו!"
(שרים יחד)




תמונה אחרונה לסוף:
דוד: הטקסט של ספר תהילים הוא של אהבה בין גבר ואישה
עלמה: לא. זה טקסט קדוש של אלוהים המלמד את עמו תהילה
דוד: גם נכון. אך אלוהים לא יכול להתחבר לעמו בלי מעשה האהבה
עלמה: אתה מדבר מנקודת מבט שלך, שהיא נקודת מבט מוגבלת מאוד
דוד: אני מדבר מנקודת מבט של אלוהים... (מחייך) ניסית פעם?
עלמה: זו יהירות לחשוב שיש לך יכולת להתבונן על משהו מנקודת
מבט של אלוהים
דוד: אחרת לא ניתן יהיה להבין מדוע בני האדם משבחים את האל
שלהם, אילו לא חשו באהבתו

22.1.2013