משהו בי נעתק כשאת מתאפרת
בתנועות עדינות, כמעט מתחנפות
בחלון מרצדים האורות של העיר המשחרת
כמו עיניים של אלפי חיות טורפות

כשנצא לרחוב המלובן
בין הבודדים
נשלב ידיים
"הלילה נמלוך"
את אומרת
"נוריד את העיר הזאת
על הברכיים"

שיכורים במאורות רוחשות של חשק
אצבעות ציידות מחפשות עור חשוף
כל תנועה שלך טעונה ממש כמו נשק
בתוך ערפל של יצר וניאוף

רמקולים מנגנים מלחמה
ואנחנו רוקדים
מחוץ לקצב
על פי-התהום
רומסים
רסיסי לבבות שבורים
שרידים של עצב

משהו בי נטרף כשאת מנשקת
כמעט בנשיכה, על גבול העינוי
ודרך חרכי התודעה הנטרקת
הבהובים אחרונים, גוססים, של העולם השפוי

שיספנו את הלילה הזה
הקזנו את דמו
עד תום
בנשימות קצובות
בכפתורים תלושים
צבענו את העיר
אדום

רגע לפני הבוקר
עומדים על קו-המים
נופלים אל תוך הגלים
עירומים ופקוחי עיניים
והבשר שורף
כמו פצעים מחוטאים
כשהים שוטף
את כל החטאים

כשנחזור אסתכל עלייך מתפשטת
בתנועות ארוכות, כמעט מתנצלות
ואז תשכבי לידי ותלחשי לי רועדת
"כל כך רציתי לטבוע איתך במצולות"

18.1.13
21:59