כשמך, כך הנך, מתנה.
לא שלי, של אחרת.
מתקשטת בך כשאתה נעזב,
בנוצות של תשוקה מתחפשת.
להפיג הבדידות, תבלין כפלפל,
לעקצץ ולבעור מחושינו.
מפתה כנחש, סקרנות בי גוערת,
לטוב ולרע, דעתי אט נפרמת,
לטעום עץ הדעת , אותך.
קול מוסר מתדלפק על דלתי,
להקיץ משנתי המוערת .

עוד מילותייך מהדהדות בי כשיר,
משכבר הימים, את עינייך ביקשתי.
כואב הווידוי כי הנך חולשתי,
עת טעמתי תמצית טעמך.
פיסה ופיסה רקמתי פנייך
פרשתי שמיכה לרגליי.
הוא שיפתח לבבו ,הן ידעתי,
יכאב בשמך, לוודאי.

אומרים האמת משחררת ... אש תשוקתי עוד בוערת, מרומה.