זה רחוק מאוד, כמה שזה רחוק
לאן שאתה הולך
וזה תלוש מאוד איפה שאני נשאר
כי אני עולה קצת ויורד קצת,
והנפילה ארוכה וכואבת
אין דרך אחרת לעשות את הדברים,
אלא רק לעשות אותם
אני היחפן מהעיר היחפה,
באתי אל השכונה היחפה לראות את הרחוב הריק,
עם הגינה היחפה והאספלט היחף,
והדשאים היחפים עם העצים העירומים,
ומתקני המשחקים המיותמים
אני גרינגו בלי מוח
אני מדען בלי היגיון
אני נינג'ה שנלחם בכריות אצבעות רכות,
אני האיש שמעולם לא רציתם להיות
ויש לי חרב עשויה בד
וקליעים עשויים ספוג,
באקדח עשוי סמרטוטים
אני היחפן מהעיר היחפה,
האדם שמעולם לא רציתם להיות
יש עיר שלמה בנויה על פיגומים והריסות
והם אומרים שזו עיר נהדרת
המדבר הפצוע ממהר להפציע,
נאבק על חייו מול האספלט
הרוחות קודרות והצבועים מייללים,
ועורבים מתבלבלים בין הבניינים
האבנים חמות והלבבות קרים,
ואין מי שיושיט יד
זכור תשובה ותוכן בלבך פנימה,
כי מי יספר ראש מקריח
על הגחלים האלו בנו ארמונות קרח,
ועל האפר זרקו קליפות גרעינים
שמיים לא קיימים ואדמה איננה
רק קול המואזין, או פעמוני הכנסייה,
או שירת תחנונים בתפילות בבתי כנסת יהודים
אבל הציפור לא עפה לשם, והרוח מכה נקמנית
אור ירח חיוור, חלבי, כמו שלולית שמנת במים עכורים
ושלהבת רוטטת על פמוטים ישנים
בין ספרי קודש לספרי חול,
בין תפילה עזה כמוות למשחק פינג-פונג ספונטני
כמות המרורים והברכות שווה,
וקשה לברר ביניהם מי זה מה. |