היופי שלי במראה נראה מכוער
היד שלי נראית יותר גדולה מהראש שלי
ההברות לא מתחברות למילים
אני יושב ולעזאזל מבשל את המוח שלי,
אבל לא יכול לצאת מזה
יש מילים שמדברות מהחוץ שממני
אולי מעולם לא אמרתי דבר,
אולי איש לא אמר דבר מעולם
קטעים של סרט חרוכים על הסליל,
יש שם דמויות מעוותות,
נופים עכורים
היד שלי האוחזת בי מטיחה אותי ומרימה אותי,
לשאוף אוויר לפני מטה
קטעים שלמים של איש אילם,
שר במשרוקית,
מתבטא עם הידיים
נגמר לי עד שיתחיל
פצצת תאורה,
פצצת אשליה,
על העולם השסוע דרך עיניי,
מלא חלקים מתים, לא מתחברים
עם קולות חרישיים לא ברורים,
של צחוק
סרט ישן שמוצא מארכיון מוזנח,
ומתגלגל במסרטה לעיניי איש בודד,
עייף, שבור בחלקים
משחרר אנחה של חנק נפשי,
ובועט את חיי המטושטשים אל ארגז קרטון ישן,
מלא קשקושים שפעם מזמן היו יקרים,
למישהו, משהו, ששכח.