|
נוסעים בדרך המהירה
עוברים וחולפים יערות ובתים כמו מסע בזמן
בלב הרגשה מוזרה נוסעים למקום נורא
דכאו יומן מסע.
קודרים השמיים מעל ובוכים כמו אלפי הנשחטים
הנוף קודר כדרך מעט ירוק צובע את החיים
עלי שלכת בצבע שקיעה מרמזים במלנכוליה על מה שהיה
שלט שחור מודיע אנחנו פה בדכאו אחרי המלחמה.
פעמוני כנסייה מנעימים בקולם
נחל קטן זורם בדומייה
כאן בעצם להרבה כבה נֵרָם
ואנחנו עומדים ולא מעכלים את אשר קרה.
בתים נמוכים דוממים בשלווה כל כך קפואה
זר לא יבין - כאן גיא ההריגה ביתו של השטן
הלמות לב מהירות ובכל מקום אתה רואה את הזוועה
תמונות ועוד תמונות והלב בפנים בוכה יללה ושאגה גדולה.
ובדרך חזרה אתה מרגיש בר מזל שלא היית פה קודם
כי אז הדרך הייתה רק כיוון אחד אל הסוף המר
אפילו השמיים בוכים מעל כנראה נשמות המומתים בוכות בכי מר
דכאו יומן מסע ובוכה הנשמה.
יוצא בגופי ואת נשמתי השארתי שם
מיוסרת כמו כל צלם אדם שהגיע למקום מקולל זה
המציאות כבר לא מה שהייתה
דכאו יומן מסע 2013 והזמן כאן נגמר.
|
|
|
ואז באים לי
ילדים ומחלקים
לי ציונים...
לאן הגענו? אני,
שהמצאתי את
הקמפיינים הכי
גדולים בתבל:
התנ"ך, מעמד
הר-סיני, הנצרות
ובודהה. באים
אלי ילדים
ואומרים לי שאני
בסדר.
איפה המיליון
דולר שהבטיחו
לי? איפה
הקוסיות
הבלונדיניות עם
החזה הגדול?
הקופירייטר של
אלוהים ממורמר
(ומיכלי לא
בלונדינית, אז
זה לא נחשב) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.