חופנת קסם פלאי שקוף
הנסוך בשחוק הטוהר והייעוד
אלפי שנות אור חיכית לו שישוב,
לא ידעת האיחוד.
איילת חן קלה כנוצה, מכילה יפהייפיה,
עד שמצאה נפשך האבידה,
אחר לילות וימים מלאי מחשבה,
חשש שהתערבב ברצון ודאגה,
מרירה- מתוקה,
לשלמות.
למלוא הכנות.
להתאמת חלקי ליבך ושכלך בדייקנות,
לזהות הכרה ולהרפות מהמודעות.

בלובן נצנוצייך פיזרת השלווה,
הרינה והאחווה.
מרצדת סביב בין כנפי שמלת מלכותך, הגואלת, השכינה.
איגוד אגדי של רוח טבע ואור
צורף שרפי קודש
ובין פניני נסיכותיי כתרך,
קול צער שהפך לקול שמחה
ועשה בכוחותייך, את מי שהינך.
רכה כיונה בין טיפות הטל,
רעננה, פשוטה,
בחסדי י-ה עטופה וענווה.
לבית קודש קודשים משלך ושל עמך
התכנסת עם תפילות בשער חופתך,
עיניך בורקות כאש הלהבה,
זוכרות כל דרך עד ישועתך.

מאמינה שפה לא תיפגעי יותר לעולם.
למרות שמי שקרוב יותר,
לא תמיד משלם
ולפעמים גם שובר
וזה כואב אך
יש מי שעליך מגן
ואם יפגע, הוא ייקרע
ולא ייתן לעצמו להפר ההבטחה
כשקידשך, בטבעת של נצח סובבך,
עוד יכיר הוא את רגישויותייך
ירפא בנשימה פצעי חייך
ישמח באמת ויאסוף אותך משברייך.

בוטחת ושקטה
כמי הנחל הזורמים,
יודעת שפה לא נגמר -
וכאן הכל מתחיל.
הוספת חיות וברכה,
כעת האבדה היא עבודה,
רבה ומכושלת,
יפה ומאתגרת,
בכדי לצעוד יחד את הדרך.
ועל כל פשעים תכסה האהבה,
כשבכל הגלים ה' אתכם תמיד נמצא,
חברו כל רגע ושעל לשמים בנשיקה
דלגו וקיפצו בשמחה בין הגבעות, באמונה,
כל יום ויום,
בין שקיעת השמש
לזריחתה.

כ"ט שבט התשע"ב.
(אחרי החתונה של טליה שראל- גפן עם יוסף חיים)