הימים שעוברים וזמנים משתנים,
לא פוסחים על הלב במרוצת השנים.
כאבים משתכחים ולאט שוב צפים
כמו גלי הים שנשטפים ושבים.
גרגר החול שנשאר לבדו
לא שינה טיבו, מעט איבד מצבעו.
אותן עיניים מביטות בו
עייפות ויודעות, מעיינות וסודות,
מראות וזיכרונות שרק רוצות
לשכוח וללמוד איך
לסלוח - לעצמן, לאחרים,
שלא מספיק מתכוונים,
שאת
העולם
מצילים,
שלא מבינים עד כמה
זה כואב
עמוק בפנים,
לבכות ולשמור,
לחוות
ולזכור-
שלא היה שם אף אחד,
אפילו לא אני,
להציל מהטירוף שבעולם הזה -,
את עצמי.
תשע"א |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.