הבדידות הזו של הקרח
שמחשיכה לי את המחשבות
ומצמררת את הרגשות
שוכנת-
מכרסמת תא אחר תא
עד שלא נשאר כמעט אור.
היא גונבת מגע,
לא אמיתי ולא נשמה.
ופעימה מחסירה
רק מלשמוע את אותה נשימה,
אותה ידיעה,
אותה אכזבה-
מהעולם שבנית ונעלם,
מהמשפחה שכמו לא הייתה קיימת לעולם,
מהחברים הזמניים,
מהקולות, מהצלילים...
מנרקיסיסטיות אשלייתית שפעם חשבת ש
כמעט והיית,
ממחשבה שהייתה זרוקה בצד,
בן אדם שאמר פעם שאהב,
שאריות של מילים
יפות מתוכן ואמת,
אמון שנשבר ומזמן
הלב איתו כבר מת.
שנת תשע"א |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.