מי ומה אני - מפוצלת -
צד אחד אפל, גדוש בזיכרונות,
עיניים עייפות, עצובות, מחפשות,
בגדים זוהרים, קטנים ועיפרון שחור מסביב ובנים.
מבטים ונגיעות, שיחות ריקות שלא נגמרות, מחפשות-
משמעות מעבר לדמיון.
כבר לפנות בוקר ועייף גם השעון.
תקתוקי מקלדת לזרים הכי קרובים,
אימייל קטן להורים הרחוקים,
געגוע ותהיות על החיים, בקשת עזרה מאלוקים,
כי אין אף אחד שינגב הדמעות וירים אותי מהקרשים.
סביב רפש וזוהמה, עשן באישון לילה,
תמימות אמיתית מעורבבת עם מדומה,
הרבה-הרבה דממה המומה,
אורות זוהרים בנצנוץ שקר האשליה
ורצון אובססיבי לקשר,
לאהבה.
שטף אותיות על דף מצהיב
שעוזרות
לפצע להגליד, שיר שנולד כפיצוי עלוב
ובדיקת תגובות שוב ושוב.
צד שני, נשמה רכה, טהורה. איפוק ודברי תורה -
להיזהר מיצר הרע, מחשבות אסורות לשים בפינה,
תפילה ודבקות, מסכה נסוכה על ארשת מכובדה.
רוממות רוח והשתוקקות להיות טובה,
רוצה להצליח, להשתייך לחברה, הנכונה.
-להיות אמיתית, לחיות, משמעותית.
להיות בת מלך "נסיכית".
בגדים ארוכים וצנועים אך יפים
המחפים-
על כל הגוף שפעם
נחשף, על כל טעות
ומחטף, כל שקר והסתרה.
רוצה להיות שלמה,
לומדת, מחזקת ומתחזקת.
אני מחייכת ונופלת,
שוב קמה ומתפתלת,
שובבה, רצינית,
אוהבת, תאוותנית.
מי אני?, מה אני?
מי שהייתי או מה שאהיה?
ומה בדיוק ברגע זה?
איך שתי ישויות בגוף אחד- מרגישה שמשהו בי זועק וזז,
מצד אחד קשור מצד שני אבד.
רוצה להתחבר, להיקשר,
אך רוצה להתרחק, לא להינזק,
מהעולם שעבר שאותי בנה אך בו בעת שבר,
שתה עד לשכר,
והזיותיו גועות בי מזמן לזמן-
מזכירות לי שאותו צד עוד לא תם, מבעבעות בי את היותו עדיין
קיים.
כשמי מטלטל הוא בי ושנתי טרופה
והוא מציץ בי מבעד לסמיכה הדקה,
עייפה מהחזרה לפעם, לעצמי ושוב כרדופה,
אני מנסה לשכוח אך בו בעת לזכור,
לברוח אך יחד גם לחזור,
לא לשפוט אחרים ולהבין על פי ניסיוני,
שהעולם הוא סוג של בדיוני,
המראה מתעתע,
אחד הממעיט ואחד המרבה-
אך למען האמת הלב הוא הקובע.
חפצה להצילם מהבוץ השוקע
ולהציל בעצם גם
אותי. מהצל המתפצל
של - עצמי.
להזהירם שלא יפלו וכמוני יתחרטו,
להחזיר אלי את יפי התמימות
ונעוריי,
שאבדו...
תשע"א |
