תוכי בלי מקור וליצן בלי אף
מסובין לסדר על פסנתר מכונף
ובובה עם עפעף קרצה בחטף
למנהיג נערץ - הפעמן המוכסף

מה נגידה ומה נספר?
מקשה ושואל חייל מזמר
מי ייסוב ומי יישאר?
כשמחוג מטוטלת אוויר יבתר

"אם תהיה זו שנית,"
התמודדות נושנה
"לא תהיה זו אחרת,"
קדושה מעונה
הציפור מדקלמת
איש הבדיל מתנדנד
מרים ת'קנקן
ומכריז במועד:
"לשנה הבאה
בפסטיבל שלא כאן
וציפור חנוקה
על שיפוד ממוכן
אין מהות למילוי
רק התוכן מורגש
סיפורי מורשת
על מרינדה בדבש"

"בודד, התעודד!"
נשמע המוקיון
שמריח לאות
מרגלים המון
מסתחרר הסרן
אפו מאדים
מרים ת'קנקן
ומשוויץ במדים:
"כשר ושמח
אביב וחביב
בדחן רחרחן
גורלו מעציב
פיירו החיוור
מאפו המנוזל
יטפטף דמעותיו
עד דמו יאזל"

רקדנית מועדת
ראות לה לצד
מגלה מעט בד
שיגנוב בה מבט
צועדת נוכח
ומשלבת ידה
הוא מרים ת'קנקן
בהתקף חרדה:
"חטפת לי ת'זרוע"
מלין הקצין
וקולו, כן נדמה,
הולך ומרצין
תלוי תותבו
על כתף חלודה
"תסיימי חייך
זקנה גלמודה"

איטר ימינו
בחור מאוהב
אבדה יד-שנייה,
כשדקר את אחיו
חרב בחלב ולהב בלב
הבחור המסכן לא מפסיק לייבב
"מראים להם אצבע
נותנים נשק ביד
במורא גדול
מורים ירי מיד.
דיינו! נמאס לעשות שמיניות
כדי שכולם יחושו בנח
דמם-לבי
על פעימה דגושה
ל'מקצב הפקודה'
נמתח שוב בכוח"

זהו שיר שהולחן לצד השולחן
ערוך על דבריו לתפארת
המילים מימין
הסכין היא משמאל
והצלחת - הצלחה מסחררת

חייל בודד מקשה ושואל
"כיצד, בשל מה זה ואיך"
ושכניו שיודעים ש"דבר לא יועיל"
מנסים רק שלא לגחך

בדרן נחרן וציפור מקרקרת
רבים רק כי שעה מאוחרת
פרור תהילה בשמלה הזוהרת
תקתוק של חצות, אגדה שנגמרת.