|
לחופש נולדתי,
ולא לכבלים,
קינאת זרים
שמה אותי באזיקים.
קינאת אדם אותי קברה
ועל קברי המצבה:
"כאן קבור החופש",
ואני איך אתאושש?
אך גם אם נכבלו,
גם ידיי גם רגליי,
עדיין לי נותרו
חמשת חושיי...
בשל קינאת אדם
את קברי מכסה מצבה.
האם אי-פעם
קמו המתים לתחייה?
כנפי נשמתי נפרשות
ככנפי פרפר ססגוניות
לטעום חיים
לחוות...
מוקדש לזעקה השותקת של הלבבות הכבולים בין מוות לחיים. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.