פסק זמן
אבא חזר מהעבודה ויש לו הרבה דברים לעשות. הוא יושב על המרפסת
וסופר את הסוכריות והגפרורים. יכולתי להכין לו קובה או פסטה או
תפו"א צלויים עם עוף (למרות שאני לא אוהב עוף), אבל הוא מעדיף
לשבת במרפסת ולספור ציפורים נודדות. אבא תמיד חוזר עייף
מהעבודה, והוא אומר שטוב לו להיות עייף, כי זה אומר שהייתה לו
עבודה והוא עשה אותה, ובן אדם צריך לעבוד, "על תורה, עבודה,
וגמילות חסדים". אבא הוא מהסוג הישן השמרני שלא שובר עקרונות,
וכשהוא הבין שצריך לעבוד, הוא עבד ועובד, בלי קיצורי דרך. הוא
לא ידפיס כסף במכונת שיכפול או הדפסת דיו, הוא פשוט יעשה את
העבודה שלו ויחכה למשכורת. הוא גם לא אוהב להגיד לאחרים מה
לעשות, לכן הוא לא בתפקיד ניהולי בכיר.
אני יושב כאן, ואני מאוד מכבד את אבא שלי, למרות שלפעמים קצת
טיפה רבים, ויש מטען, אבל ככה זה כשגרים באותו בית.
אני לא מתעסק עם נשים נשואות, למרות שאני בכלל לא מבין את
הילדות שמתעסקות עם נשואים, הן לא מבינות. הגבר רוצה רק
להשתעשע, והן מחפשות ריגושים, אבל הוא נשוי, וזה עלול להיגמר
לא בטוב, כי הוא בטח לא יעזוב את אשתו בשביל ילדה קטנה. וגיל
22 זה ילדה קטנה.
אבל אני לא נשוי, אז אפשר להתעסק איתי, בנות, בצורות מיניות או
אהבותיות כאלה או אחרות, גם אם ילך או לא, כי אני לא נותן הכול
בשביל בחורה, ולא משנה מי ומה היא, וכמה היא יפה, טובה, או
חכמה. בסוף היא בסך הכול אישה, וידעתי הרבה נשים, זה לא
ביג-דיל.
דווקא רציתי להכין לו משהו לאכול, כדי שיגדל, אבל אבא סופר
סוכריות וגפרורים, ואני אין לי הרבה מה לעשות, רק לספר לכם,
זרים.
חשבתי להכין שקשוקה, אבל אין ביצים. שלקתי את כולן ועכשיו הן
ביצים קשות, אז אי-אפשר. אבל טוב לי להיות אכזר.
הנה עכשיו הוא רצה להכין שקשוקה, אבל אין ביצים, הן קשות, כי
שלקתי אותן כאילו כזה... סטנדרטי. לכן או שיאכל ביצים קשות, או
שימצא משהו אחר לאכול, כי לי נמאס לטפל בו ולהאכיל אותו כל
היום, כל הזמן יש לו טענות, ותמיד הוא מתלונן ורוצה תשומת לב.
אדם דרמטי שמ-כל דבר קטן - "הגיעו מים עד נפש."
אבל אני בסססבבביישן שלי לא עושה הרבה בעיות ולא מתרגש או
מתרשם מהמשחקים האלו, הוא פשוט ראה יותר מדי סרטים כשהיה
קטנטון, וזה השפיע על צורת החשיבה שלו, אז לא בדיוק חשבו כיצד
זה וזה משפיע על הילד. אז האמת שהוא ראה סרטים, אבל לא הרבה,
אבל המעט הזה עשה הרבה צרות, כי לא היה דבר אחר וזה היה
בקולנוע, כלומר בסינמה.

קיטורים זה כאן
"קשה לי, את רחוקה ממני. קשה לי, והמיטה כ"כ קרה. קשה לי, אוהב
אותך עודני..."

מה אני יכול או מסוגל או צריך או אמור לעשות כשאני לבד בבית
בחום בוער קומה אחרונה, ואין לי מזגן מזוין, ואני לא מצליח
לשתות או להתרענן מספיק, וכל הגוף שלי יבש כמו קרקר. מה אני
אמור לעשות? בטח לא לשבת ולבשל גם את המוח מול הטמבלוויזיה.
בטח לא לצאת בשעות חמות כאלו מהבית, רק אם באמת צריכים. בטח לא
לאכול אוכל חם מבושל או מרקים. רק אולי קפה. בטח שאני אוהב
אותי, אבל קשה לי לאהוב אותי כשאני מרגיש כמו חיה מזוינת שלא
שתתה המון זמן, ושוכבת בשמש, קשורה ליד פתח של חדר דודים בוער,
והחלון או הדלת בדיוק מעליה. מה לעזאזל אני אמור לעשות? מה אני
צריך לעשות?
קשה לי, ואני גם אדם מעשן שמכניס עשן לריאות. אני ישן וחולם...
הו, כל מיני דברים שיגעוניים. וככל שאני ישן, וככל שאני מאונן,
ואני עושה את שניהם הרבה - המוח לא חושב, כי קשה לו לעבוד בחום
הזה, ועוד לחלום, ועוד להרגיש... תשששוקההה. צריך פשוט מאוד
וקל מזגן מזוין בבית הזה, וכמה שיעלה החשמל, קצת הרבה, שיעלה.
אבל יש פה אבאים שמתקמצנים על חשמל, ואי-אפשר לחיות פה בצורה
כזאת בכלללללללללללללללל.
לכן ובהתאם לזאת, אני מחליט ומגיע למסקנה שאין מה לעשות. פשוט
אין. אין לי לאן ללכת, אין איך לצנן את הבית, אין מה לעשות -
רק הרבה מים קרים במקלחת, ולשתות הרבה קר, ולשבת תחת המאוורר.
והוא יודע את זה, הוא יודע שאין מה לעשות, אז מה אכפת לו? הרי
אני לא אלך מכאן, כי אין לי לאן. לעזאזל, איזה מצב
מחורבן.............!!!!!!!!!!!!!!