אי-אפשר להילחם נגד כל החרא בעולם. זה טוב להילחם בו, אבל זו
מלחמה שלא נגמרת, והיא שוחקת, בעיקר את האזרח הפשוט שיש לו
בעיות כלכליות ומשפחה לטפל בה. לא מספיק שבתקשורת כולם עובדים
על כולם, ואומרים לך מה לקנות ומה לחשוב, אתה עוד צריך לספוג
חרא מהחברים שלך לעבודה ומהבוסים, ובסוף אתה גם מקבל משכורת
שאפשר לנגב איתה את התחת. במדינה הזו כולם מצפים ממך לעבוד
ב"עבודה יצרנית" ולהקים משפחה, והם אומרים שזה הדבר הנכון, ויש
הרבה שמחה כשבן אדם מתחתן, אבל אף אחד לא מספר לך ולך על כל
החרא שתצטרך לספוג כדי לשרוד. עבודה וילדים לא הולכים ביחד
לזוג נשוי שצריך לדאוג גם לזה וגם לזה. ובאמת למה לא תקנה
טלוויזיה גדולה יותר, אומרים לך בפרסומות, כדי שנוכל לטחון לך
את המוח ביותר קלות. הטלוויזיה היא לא כלי בידורי. היא נועדה
לתכנת את התת-מודע שלך ולשתול בו מסרים שמשרתים את בעלי ההון
והממסד הציבורי והממשלתי, אפילו אם זה רק סרטים מצוירים.
מה עושים במצב כזה. אמרו לי ש"היפים" הם הגדרה של אנשים
ש"מחייכים את עצמם", ואני אומר למה לא. אני לא פוליטיקאי, אני
גם לא בעל משפחה ולא רוצה להיות, ולא יכריחו אותי לעבוד בעבודה
שבה ירקו לי בפנים כי אני "צריך לתרום", למי אני צריך לתרום?
לקבלנים העשירים? לטייקונים? כמה שיהיה לי יותר כסף, ככה אני
אוציא יותר. וכל הכסף שאני אעבוד בשבילו בשביל הטייקונים,
יחזור אליהם, פלוס זה שעבדתי בשבילם.
אז אם זו הגדרה של "היפי," אני גאה להיות היפי. לא רק בתקשורת
ובעבודה ואפילו ברחוב מנסים להוריד אותך על הברכיים, עושים את
זה גם החברים שלך, ההורים שלך, השכנים שלך, העירייה, הממשלה,
אפילו שלט פרסומת ברחוב.
אז במקום להגיד "קשה לי, ואני הולך למות בשקט," בן אדם צריך
לדאוג לעצמו. המציאות היא מה שהוא יוצר, אפילו בתוך כל החרא
הוא יכול להרגיש כאילו הוא בגן עדן אם יעבוד על המודעות שלו
ויפרה אותה. והוא לא יהפוך לאדם אנוכי - להיפך. הוא רק יהיה
יותר מלא אהבה וסימפטיה לאנשים. ועושים את זה ככה -
קוראים את הספר "כוחו של התת-מודע" מאת ג'וזף מרפי ומבינים
שבעצם כל מה שאתה חושב תלוי ב-מה שהפנמת לתוכך במודע או לא.
כשאתה מסתכל בעולם, כשאתה מסיק מסקנות, התת-מודע מוביל את כל
המחשבות שלך וכל נקודות המבט. ואם אתה מפנים את הערכים שלך
מהתקשורת, אל תתפלא שהחיים ייראו לך מכוערים, מדוכאים,
חסרי-תקווה וטעם, אלימים ותחרותיים.
קוראים את "הכוח" ואת "הסוד" ואפשר גם את "הקסם" מאת רונדה
בירן. היא מציגה בשפה פשוטה ומודרנית - חוכמה של שנים רבות,
אלפי שנים, כיצד להשתמש ביקום על מנת להפרות את עצמך ולהשיג כל
מה שלבך חפץ. ולהיות מאושר.
ולסיום - אתה צריך תעסוקה, תהיה אמן, כל דבר הוא אמנות, החיים
הם אמנות, ולשם כך אתה צריך את הספר "דרך האמן" מאת ג'וליה
קמרון.
הספר מעיר את הצד היצירתי שלך, כל מה שנראה טפל יהפוך לעשיר
וטעים, כל מה שנראה בעינייך עמום בצבעים של שחור-לבן - יגעש
בצבעים.
וכשאתה תהיה בן-אדם, תוכל גם להיות מאושר, גם לעצב את חייך
בדיוק כמו שאתה רוצה, להיות אקטיבי, ולעזור לשנות את העולם
לטובה ביתר קלות, ולא בשליפת ציפורניים מדממות ובהרגשה של
רדיפה.
תהיה בן-אדם. העולם לא דואג לך, מעולם לא דאג ולא ידאג, הוא רק
מגדל אותך כמו צמח בעציץ.
אתה צריך להיות ציפור.
(מופנה לגברים ונשים כאחד.) |
