[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומי מרקס
/
אישה משוחררת

אין מה לעשות. אני אלקק את הרגליים שלה עד שאבא יצלצל. לא אכפת
לי שהיא דוחפת את האצבעות של הרגליים לאוזן שלי, ולנחיריים
שלי, ולעיניים שלי אפילו, ולפה שלי, אני מתענג על כל רגע, כי
אני אוהב אותה כ"כ.

היא אומרת שהפרצוף שלי יותר מסריח מהרגליים שלה, והיא תצטרך
לשטוף טוב-טוב את הרגליים בסבון אחרי שמעכה לי את הפרצוף בהן.
זה מצחיק אותי. מה פתאום! אני אומר, הרי זה תפקידי לרחוץ את
רגלייך, התפקיד הזה ניתן לי מזמן, מרצוני.
היא מנסה להיזכר - מתי זה היה...? אתה בטוח?

כן! אני אומר לה, וכבר פוחד שתפקידי עומד להינטל ממני. - הנה,
יש לי חוזה שהסכמנו על זה, איפה הוא עכשיו... - אני מחפש. - לא
יודעת, היא אומרת, אני לא זוכרת דבר כזה. - הנה! אני מוצא אותו
ומציג לפנייה בתרועת ניצחון. כתוב - הריני מצהירה שאני ממנה את
מומי מרקס לנוטל ושוטף רגליי הבלעדי, ולא יהיה לי שוטף ונוטל
רגליים אחר מלבדו, אלא אם יסכים לוותר על התפקיד מרצונו. לאף
אחד ואחת לא תהיה זכות ליטול את תפקידו, ואף לא לי, אלא רק אם
הוא ייחפוץ להשתחרר מתפקיד זה. - ופה חתמת! אני קורא בתרועת
ניצחון חנוקה. היא מסתכלת על חתימתה הגדולה מתנוססת בתחתית
הדף. - למה עשיתי שטות כזאת...? היא ממלמלת. - אין לך ברירה,
אמרתי, אני לא משחרר עצמי מהתפקיד. - טוב, נו, - היא אומרת -
תשטוף לי את הרגליים ונגמור עם זה.



הרעש הזה מחריש אוזניים כמו מטוסים טסים לי נמוך מעל הראש.
התגלחתי היום ושמתי אודם. עשיתי שעווה ברגליים. אני קוסית
לתפארת. בעדכונים הקודמים של הימים הקודמים כתובים דברים
דומים, איך אני מתקלח במים קרים כדי לשטוף את החום מעליי, איך
אני יושב בזולה ליד המאוורר ומעשן את הסיגריות שלי, וכולם
אומרים לי שזה מסוכן. איך אני שותה את הקפה נמס שלי חזק ובלי
חלב עם הרבה סוכר, ואיך אני לא מוצא את עצמי מחוץ לבית בתוך כל
הכבישים והאנשים אפילו אם יש ספסלים לשבת עליהם.
מישהי דיברה אליי בשנתי, טרפה את חלומותיי. את שנתי. אבל דברים
כאלה הם כמו עלים ברוח, הם מתאדים במהירות רגע אחר רגע,
וזיכרון לא נשאר. אני טס נמוך כמו אותם מטוסים. אני עושה אולי
רעש מחריש אוזניים, הרבה משתדלים לעצום את האוזניים. וזה נמשך,
לא יישן בלילות עד לפנות בוקר, וגם מאוחר יותר. מתרגל לבדידות
ולאשליות הכמו אמיתיות ומרגיש בסדר, וזה אולי מפליא. בטח זה
מפליא אחרים. כי זה עולם חדש, הם אומרים, ובחורות יודעות בדיוק
מה הן רוצות. את הראש של הגבר שלהן מגולח, את הגוף שלו שרירי,
את השיניים שלו טובות. מנשק להן את הרגליים בזמן משגל ולוחש
מילים של אהבה ותשוקה. הן מוצצות לו והוא מרגיש כמו חפץ. "לא
טוב לך?" הן שואלות. הוא יוצא עם כובע של תיירים ופאוץ' על
האגן ומחפש את הגבריות שלו בגנים פתוחים. הוא לא ימצא, והוא
חוזר ומכין לה ולו כוס קפה, והיא אומרת לו שהוא צריך להשתפר
בזה ולשנות את זה. הוא יודע שהיא צודקת, לרוב, אבל מי ייתן
לגבר פקודות? הופך פסיבי כמו בטטה, נותן לטלוויזיה לשחק לו
בראש. - אתה מעלה אזוב על הכורסה מול המסך - מה עוד יש לי
לעשות?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני באמת לא
מחזיקה אתכם
באתר הזה בכוח.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/14 21:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה