|
אם ילדים היו מתעלים ברמת החיבוקים
אם אנשים היו מטפסים על העצים ומחבקים
את הענפים והעלים והפרחים והפירות
הענפים היו נשברים והאנשים נופלים מן
העצים ושוברים להם את הצלעות ואת ה
הביצים של התורים והפשושים והיונים וכל
הגוזלים היו נופלים ובוכים ומייללים כאילו
אין עצים אחרים לטפס עליהם ולחבק את
הענפים ואת ניצני הפירות ואת הנשים
היפות בתבל. ובעיקר היו שוברים את
הקינים של הדרורים המסמלים את החופש
הגדול. אם ילדים לא היו מטפסים על
ענפי העצים הם היו מטפסים לנו להורים
שלהם על העצבים. אז למה להקריב
עבורם את עצי הפרי שלנו, במקום לתת
להם לטפס על עצי האיקליפטוס
והאזדרכת היפים והמזמינים את כולנו
לטפס בהם כאילו בסולם יעקב אנו
מטפסים אך בל נשכח כי עדיין לא
הגענו
19.12.12 |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.