הוא לא מדבר איתי כבר שנתיים. שעתיים. אני קוראת בשמו שוב ושוב
והוא לא עונה. אמרתי לו שיכול היה להיות יותר גרוע, והנה זה
קרה. אותם הרגשות הכלואים בבטן, אותה הסחרחורת של חוסר-אונים.
התחלתי ממקום ממנו לא חוזרים. הוא ידע שהלילות כבר טרופים, ולא
אמר מילה. זה כל-כך כאב לי. למה מי הוא חושב שהוא? המחנך שלי?
אפילו אבא שלי לא העביר אותי מבחנים כאלה. ניסיונות. אבל ככל
שזה נהיה יותר קשה, אני מתחזקת. אני מתחילה להבין את פשר
המשמעות של המילה "אמון". אם אין אמון, זה פשוט לא יעבוד, ולא
משנה מה יש מ-עבר. כי אני לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה.
התעסקתי בניירות שלי, והוא בא אליי. עמד בפתח הדלת בלי לומר
מילה, עם מבט עצוב ומאוכזב כזה. זה לא אשמתי! רציתי לצעוק. אבל
ניסיתי להתעלם ממנו עד שהוא יפתח את הפה. בסוף הוא פתח את הפה,
הוא אמר את שמי. מלי? מה, עניתי לו, ובקושי הבטתי בו. אנחנו לא
מסתדרים כמו פעם, הוא אמר. רציתי לצחוק ולבכות. מה, הוא באמת
חושב שאני לא שמה לב? אז מה אתה רוצה שאני אעשה? 'דברי איתי.
אין לי מה לדבר איתך. את כועסת עליי? תפסיק לדבר כמו תינוק,
ותהיה גבר! אני לא צריכה שיאכלו לי את הראש. אני לא יודע ל-מה
את מתכוונת. סידרתי כמה דברים בשביל להיראות עסוקה, ואמרתי לו,
זה לא הזמן. אז מתי יהיה הזמן? כשיבוא הזמן, יהיה זמן. עכשיו
תחפף לי מהפרצוף. אבל את זה לא אמרתי, רק בראש שלי. והוא
הסתובב והלך.
ניערתי את המרבד שהוא דרך עליו, כאילו לנער אותו, ואז לא הבנתי
מה לעזאזל אני עושה. אבל באמת יצא הרבה אבק, זה היה לא נעים.
ואז ישבתי וניסיתי לדגור על הלימודים, אבל לא הצלחתי להתרכז.
בן-זונה. אז גלשתי קצת באינטרנט והדלקתי סיגריה. אני יודעת שזה
יבוא מתי שזה יבוא, ואין טעם לזרז את זה, זה רק יגרום למירמור.
כשהבנתי את זה, חזרתי ללמוד. ובפעם הזאת הצלחתי להתרכז.
ברגע של חולשה
היא הייתה מחכה לי במיטה בתחתונים וגופייה ללא חזייה כל זמן
שדעתה הייתה משתבשת עליה. המיניות הייתה קיימת בה כל הזמן,
כמובן, אבל כשהיא הייתה מג'דננת, היא הייתה מוותרת על האיפוק,
ו"זורקת זין", ומרשה לעצמה להזדיין איתי אפילו שזה היה נוגד
איזה עיקרון מהותי בתפיסת העולם שלה. ככה יצא שתמיד היינו
שוכבים כשהיא הייתה משוגעת, אבל היא לא הייתה משוגעת תמיד. היא
הייתה סטודנטית, וגם עבדה באיזו עבודה ארגונית של קבוצה
חברתית, והיו לה כל מיני תפיסות לגבי החברה, הפוליטיקה, ומה
שביניהן ביחס לפרט ולרווחתו. לא תמיד ידעתי לרדת לעומק דעתה
כשהיא דיברה על זה, וזה היה גורם לי סחרחורת, כי כשהיא דיברה
הייתה לי הרגשה משונה שנבעה מדבריה שמבנה החברה אינו מובן
מאליו כמו שאני נוטה לחשוב. זה היה גורם לי לפחד מסוים,
ולעיתים לבעתה, ולכן היא לא הייתה מדברת על זה הרבה. אבל
לפעמים הרגשות שלה בנושא עלו על ההתחשבות בי והיא הייתה מדברת
המון על הנושא, כשאני מקשיב לה מבועת, ומרגיש כאילו היא שומטת
את האדמה מתחת לרגליי.
אני מרגיש שמיציתי את הנושא, אבל אוסיף למען הסדר הטוב שהסקס
היה מאוד יצרי ומלא "אינסטינקטים" להרוות תשוקה רעבה מאוד
בכמה ש-פחות זמן, למרות שהיה לוקח לה כעשרים דקות לגמור, ואני
הייתי שומר על הזקפה לפרק הזמן הזה כדי לא לבאס אותה. עשרים
דקות, אבל עשרים דקות מלאות פעילות מינית מפרכת, של התפתלויות
גוף, תנוחות משונות ביותר שהיו מתחלפות במהירות באחרות, גוף
בגוף שהיה משנה את הכיוון והתנוחה שלו כל הזמן, והרבה יזע
ומיצי גוף, שזה היה אחלה. אני תמיד אהבתי להכניס לפי, לטעום על
לשוני, ולבלוע את מיצי הגוף שלה. גם את רטיבות הפות שלה, גם את
רוקה, וגם את זיעתה. אפילו את הריח והטעם של עורה. אני דוגל
בהתערבבות מוחלטת עם האישה שאני אוהב. ואולי זה מוזר, אבל זה
היה גורם לי "להפנים" לתוכי את המהות שלה ככל שהיינו מזדיינים
יותר, עד שלפעמים הייתי מוצא את עצמי מדבר בחיתוך דיבור כמו
שלה, חוזר על אותן פליטות דיבור, ומניע את ידיי בדומה שלה, ואף
את גופי. זה היה מפתיע, אבל לאחר פחד קטן ראשוני, הייתי נהנה
מזה, כי אהבתי והערצתי אותה, והרגשתי כאילו ספגתי חלק מהמהות
שלה לתוכי, וזה היה מגניב בעיניי, ערבוב מושלם.