יהונתן לא שב הביתה. דווקא אמרו לו לשוב. אפילו שרו לו "יהונתן
סע הביתה, קח רכבת, קח אווירון. קנה מתנה קטנה לילד -
אווירון...." וכשהם ראו שהוא בכל זאת לא בא הם אמרו "יהונתן,
לך לישון."

בכל זאת כשהבן-אדם בא הביתה, הוא מצפה לקבלת פנים חמה. הוא
פותח את הדלת, שואף את אוויר הבית, ומחייך. הוא מחפש אדם קרוב
בבית, כשהוא קולט את האיש, פניו הופכות מוארות, והוא מוכן לקבל
אותו באהבה אחרי שלא ראה אותו הרבה זמן בחוץ... אבל פניו של
האיש כבויות וחמוצות. "אני פה!" אומר הבן-אדם בחדווה. "שמחת
זקנתי." עונה לו האיש בחמיצות. "מה," אומר הבן-אדם, "אתה לא
שמח לראות אותי?" "יש לי הרבה צרות." עונה האיש. "טוב, תן
חיבוק!" "אין לי כוח." "תן!" "עוף לי מהעיניים, קרצייה!"

הבן-אדם נעלב. כנראה לא רוצים אותו פה. הוא פונה והולך.
האיש נשאר שוב לבד בבית. גאוותו איתו. וגם בדידותו...
הוא מתגעגע מאוד לבן-אדם. למה הוא לא בא?

קרקע בתולה
הוא קפץ מהגג, לא ידוע למה, לא ידוע מתי ואיך. היה לו קר מדי,
או חם מדי, או שהוא היה רעב. אבל הוא החליט לקפוץ מהגג. הוא
התרסק לאלפי רסיסים על מדרכת הבטון של הבית של משפחת כהן,
ופתאום כל החתולים התחילו ליילל בבת-אחת. גב' כהן יצאה אל
החלון ונחרדה לגלות את הרסיסים והדם שזלג מהם באטיות מפחידה
כמו אדים. היא טלפנה למר כהן ושאלה אותו מה לעשות, והוא אמר לה
לא להתערב ב-מה שלא נוגע לה. מר כהן היה טרוד מאוד באיזה תיק
מקרקעין באגף העירייה שבו עבד. הקפה היה מגעיל, והוא צעק על
המזכירה אם היא מנסה להרעיל אותו. היא אמרה שלא, למרות שמאוד
הייתה רוצה, וזה הצחיק אותו. הוא לא ידע שהמזכירה דיברה
ברצינות. המזכירה טלפנה לדירתה שם חיכה לה הילד שלה שחזר לבית
ריק מביה"ס. היא שאלה אותו מה שלומו, הכול טוב? ואמרה לו שיש
אוכל במקרר שהוא יכול לחמם. הוא אמר טוב. היא אמרה שתחזור בשעה
3 אחה"צ, ובינתיים הוא יכול לשחק ב-לגו החדש שקנתה לו. הוא אמר
טוב. היא אמרה שדוד אריק מאוד אוהב אותו, ומצפה לציונים טובים,
כי הוא חושב שהילד מבריק. הוא אמר טוב. הילד סגר את הטלפון ולא
הכין לו ארוחת צהריים, וגם לא שיחק ב-לגו. תחת זאת הוא החליט
לקרוא ספר פורנו שילד רע בכיתה נתן לו כדי להשחית אותו. הילד
של המזכירה מאוד אהב את מה שקרא בספר, והחליט שיום אחד כשיגדל
הוא יממש את הדברים האלה בספר. משהו לכד את עינו מגג הבניין
ממול. היה שם איש שנראה שהתכוון לקפוץ, אבל אף-אחד לא שם לב.
השתלטה על הילד חרדה, והוא ניסה למשוך את תשומת לבו של האיש,
אבל פתאום האיש קפץ. לא ידוע למה, לא ידוע מתי ואיך, אבל הילד
נכנס למצב קטטוני. הוא ראה את האיש מתרסק לאלפי רסיסים על
מדרכת הבטון של הבית של משפחת כהן, ופתאום כל החתולים התחילו
ליילל בבת-אחת.

לחזור לשחור
אני לובש את כובע הצמר שאימא שלי מתה בו. לא אותו כובע צמר
בדיוק, רק אותו סוג ואותה דוגמה. אני מתעטף בצעיף שידידה שלי
נחנקה בו. לא אותו הצעיף, רק אותו צבע ואותה דוגמה וסוג בד.
היא הייתה חולה, וישנה עם הצעיף. היא הסתבכה איתו בשנתה
ונחנקה, למוות. אני יישן עם סוג צעיף כזה, אבל אני מנסה להזכיר
לי כל פעם לפני שאני כמעט נרדם, להסיר אותו מהצוואר. אולי לילה
אחד אני אירדם לפני שאני אספיק להזכיר לי להוריד אותו מהצוואר,
ואז ייתכן שאני איחנק ואמות.
אני יישן באותו בית בו מתה אימא שלי. אני יישן על אותם המצעים,
עם אותה השמיכה, רק שהם עברו כביסה. אני לובש בבית את אותם
הבגדים שלבשה אימא שלי. מכנסי טרייניג רחבים וחולצה קצרה רחבה.
מעל החולצה אני לובש את חולצת הפלאנל שהיה נוהג ללבוש חבר שלי.
הוא תמיד היה לובש אותה בלילות חמימים מעל חולצה קצרה משלו.
היא נשארה אצלי אחרי פעם שהייתה חסרה לי חולצה טובה לריקודים
במועדון. לא הספקתי להחזיר לו אותה, כי הוא מת בלבנון.
מעל כל זה אני לובש את הג'קט שקנתה לי ידידה טובה שלי. היא
מדדה אותו בעצמה, רק כדי לנחש אם הוא יהיה מתאים לי בגודל. היא
נתנה לי אותו ביום ההולדת ה-27 לפני 11 שנים. יום ההולדת שלי.
היא הייתה אמורה להיות תמיד גדולה ממני בשנתיים וחודשיים. היא
כבר לא גדולה ממני, כי היא נשארה באותו גיל. היא מתה משחפת
בגיל 32.

קוקאין
הייתה לו ילדות עם הרבה מזל בלב. הוא זכה פעמיים בטוטו-לוטו,
אבל בזבז הכול על ממתקים. הלך לו קלף בתחרות הזכייה
הקולומביאנית, אבל האינטרפול החרים הכול. הבריכה שלו עלתה על
גדותיה, אבל המים התאדו עם האביב הראשון. לבסוף לא נותר לו כסף
לשלם לי על הסיפור הזה, אז הוא הלך להפריח כסף בשוק השחור
בריבית קצוצה מטורפת שלא ידעה שובע. היו שם נשים שלימדו אותו
להתאפר ולנשק כמו שרלילה אמיתית, והוא אהב את כולן, והפך עבד
להן, בעוד  הן ממטירות עליו את כספו שהפריח, ומעניקות לו כל
טוב במנעמי הגוף והנפש, ואפילו האהבה. אך כשהוא התעורר, כבר
נגמר הכסף, והמפריחים רצו את מה שמגיע להם, כשהוא נשאר רק עם
התחתונים. הוא הציע להם את התחתונים, אבל הם לקחו את פיקת הברך
שלו, והוא צלע ברחובות הגשומים, כשאדי ערפל של משקה חריף
משתרכים אחריו כמו כלב טועה. לאחר פיקת הברך, הם לקחו לו
כלייה, ולאחר מכן את המזל הטוב שבלב. מיואש ומחורר הוא השתרך
בין מקלטים נטושים, וטישטש את עקבותיו מהמפריחים, כשהוא ממרר
בבכי ומשתעשע בחיוך שבור בקלפי משחק של טאקי, איתם שיחק עם
עצמו פוקר אינדיאני על מחצלת עבה גסה שמישהו מת בה. באותו הזמן
ובמקום אחר, מישהו נזכר בו, ושלח כלבי גישוש ומסוקים לאיתורו,
כדי להחזיר לו את המזל שבלב, ומודעות בעיתונים עם תמונתו
ותיאורו, התנוססו בעמודים הראשיים, וניתלו על לוחות מודעות
בחוצות העיר, עם פרס כספי. ציידי אדם החלו במצוד אחריו, כשהוא
מתחפר עמוק יותר ויותר בשיגעון ופראנויות, ומתחיל לחשוב שהוא
ענן. ליל חורף אחד, כשהוא ריחף מעל העיר, הוא המטיר שתן על
עוברת אורח, יוצאת יחידת סיירת מובחרת, שלכדה אותו בחבל,
והשתמשה בו כבובת מטרה למטווח. כשהוא הבין שהוא כבר מסננת, ולא
ענן, הוא זרק את עצמו לצד דוכן לכלי-בית, ונאסף על-ידי ילדה בת
שלוש, שהשתמשה בו לסנן את המים ששטפו את הקונכיות שאספה מהחוף.
בבוא הזמן הוא החליד, ונקבר קבורה יאה למסננת. על קברו פרחה
רקפת.

היי
"היא גורמת לזקפה שלי לתפוח כל פעם שאני חושב עליה." "תמשיך."
"שמע, היא כלבה אמיתית, אבל סקסית וחכמה בטרוף. כל מה שאני
רוצה זה להכניס אותי לתוכה ולנער אותה איתו, אתה מבין? אני
רוצה שהיא תשרוט את גבי בציפורניים שלה ותכיל אותי לגמרי
בתוכה. תייחל לזין שלי, תצעק, תיילל, תצרח כמו משוגעת. אני
רוצה להעניק לה, אתה מבין? להעניק." "את מה?" "את הזין שלי. את
הזין שלי שהיא כל-כך שולטת ב-מה שקורה איתו. כאילו, הזין שלי
שייך לה, אין עוררין. אז אני רוצה שהיא תקבל אותו כמה שיותר.
אחרי הכול למה הוא מזדקף כל הזמן בגללה, למה אני מתייסר
בחרמנות בגללה? היא צריכה לקבל את מה שהיא עושה לי. צריכה לקבל
את הזין." "אני מאמין שמעולם לא שכבתם." "נכון. טוב אתה. היא
לא נותנת לי. למה לא? למה לא? אני לא יודע. הרי היא מזדיינת
חופשי עם כל מיני טיפוסים. מה, הם יותר גברים ממני? אחרי
שתרגיש זין שלי, לא תרצה אחר. למה זין שלי הוא כמו תפילה
למקדש." "והמקדש זה היא?" "המקדש זה הקוס שלה. אני ממש יכול
להריח אותו, לעזאזל, ויש לו ריח משגע. כל הזמן שהיא לידי, ועוד
אחרי, הריח של הקוס שלה באף שלי, מחרפן אותי. וכל מה שאני יכול
לעשות, זה לטפס על הקירות או לאונן. אני רוצה להראות לה שאני
גבר לא פחות מהטיפוסים שהיא מזדיינת איתם. הזין שלי טוב באותה
מידה." "למה היא לא שוכבת איתך, אתה חושב?" "כי היא סדיסטית!
זה כמו סאדו! לגרום לי לרצות אותה, ולא לתת לי..." "היא מודעת
לזה?" "בטח, היא עושה הכול בכוונה." "אז מה עושים?" "מה
עושים?"

יש בתוכי שמיים
אני מת להשתין, אבל אני לא אשתין, דווקא. אני אלגום סיגריה
ועוד סיגריה, ואולי אשתה קפה, כי האקסטי נגמר. גם האקסל נגמר.
אני אשמע מייקל ג'קסון, אפילו שהשכנים צוחקים עליי. ("בדר"כ
הוא שומע מוזיקה טובה, כן, אבל מה זה המייקל ג'קסון הזה?" -
"לכל אחד יש איזו חולשה למשהו רדוד, כנראה.") אני אשב בבית כמה
שאני רוצה, ואם אני אצא, כי אני רוצה לצאת, לא סתם. ("מה הוא
עושה כל היום בבית? רואה טלוויזיה?" - "הוא לא רואה טלוויזיה,
בכלל." - "לא רואה טלוויזיה? אז מה הוא עושה שם כל היום?!" -
ופה יש בשאלה נימה של בעתה. - "הוא שומע מוזיקה." - "שומע
מוזיקה?")  היית מאמינה? היית מאמין? תפו"א אינו משמין. כבר
הגיעה העת, לספר את האמת, תפו"א דל קלוריות, זו עובדה. הוא
טעים ומזין, אף-פעם אינו משמין... יש כאלה שיש בתוכם שמיים. גם
אצלי יש לפעמים שמיים, למשל עכשיו, אבל זה לא קרה הרבה זמן.
ומה, זו הרגשה טובה.

"אתה כאילו יושב על משבצת אחת," היא אמרה לי, "יש לך הרבה כוח
במשבצת הזו, כי אתה מרכז את הכוח שלך רק בה. אבל אולי כדאי
שתתפשט גם על משבצות אחרות סביב. זה פחות כוח בכל משבצת, אבל
יש יותר חופש תנועה (למחשבה)" היא אמרה.

זה נכון. מה גם ש-כל משבצת מזינה זו את זו, ומשבצת אחת שמזינה
את עצמה - זה מייסר.

"אתה יוצא מהבית?" לא. "למה?" אין לי לאן ללכת. "לא חייבים
מקום ללכת אליו. תלך עד קצה הרחוב, ותחזור."

עשיתי את זה אתמול, ואני מרגיש טוב.

היא ידעה
"אני יודעת מה אתה באמת רוצה." היא אמרה לי אחרי שדיברנו הרבה
על המועקות והלבטים שלי. "קשה לי." אמרתי. "אני יודעת, מאמי,
ואני יודעת בדיוק מה אתה צריך." כף ידה הרימה את שולי חולצתי,
התחלתי לרעוד. "בוא נבדוק מה המצב שלו..." היא אמרה ודחפה יד
מתחת למכנס והתחתונים שלי. היא חפנה את הביצים שלי, כשהאגודל
סוגר על הזין. "חבילה מכובדת יש לך כאן..." אני התחלתי להתרגש.
"והוא גדל ומתעבה כל-כך מהר... אתה אוהב את זה, אה?" "כן..."
אמרתי, וניסיתי לגעת ולנשק אותה. היא סטרה לי. "אני עושה לך,
לא אתה עושה לי, אתה מבין?" כמעט בכיתי, גם מעונג וגם מתסכול.
"כן... אני מבין..." "ילד טוב." היא מתחה והחליקה את הזין שלי
בכף ידה, מדגדגת בקצות האצבעות... "תראה לי אותו, מאמי..."
הורדתי את המכנס והתחתונים, והתיישבתי שוב. "וואו..." פיה נפער
בפליאה, "זה כל-כך גדול... וחזק... ושרירי... הוא מאוד זועם
ורעב... רעב אליי?" "רק אלייך... אני רוצה אותך..." התחננתי.
היא גחנה ואכלה אותו בפיה, אצבעות ידה גיששו לתוך פי. כשהיא
ירדה לי, מצצתי בתאווה את אצבעות ידה... כל-כך התאוותי... "אני
אתן לך משהו לפנטז עליו לכל ימי חייך..." היא אמרה בחיוך,
השכיבה אותי על המיטה, וכרעה מעליי... מגישה את הפות הרטוב שלה
לשפתיי... "תעשה לי טוב, מאמי. אני כל-כך רוצה שתעשה לי
טוב..."

אני חושקת בך
מקסים אתה, ממש מקסים. יש לך איזה מן... איך קוראים לזה?
צ'ארמר. בעקבות ההסנפה של האפטר-שייב שלך, הגעתי למסקנה שאני
רוצה אותך. אתה בעניין? אתה תחכה לי על מיטת מים בחלוק לבן?
אני אביט בך... כמה שאתה יפה. ותפתה אותי, דארלינג, במילים של
איטלקי תשוקתי כזה... עם ניצוץ בעיניים. עם השיזוף העמוק שלך
וקול הבס הרדיופוני... אחח... אני מתה על זה! תגיד לי ככה שאתה
רוצה לענג אותי, ש-רק לזה אתה מתאווה. שאני משהו יקר ונערץ,
ומגיע לי הכי טוב... הכי טוב, כמוך. ותוכיח לי בזקפתך המתרוממת
כמה לבך חפץ להוקיר אותי, לענג אותי, לעשות לי טוב. אתה תעשה
את זה בשבילי? אתה מספיק חכם להבין שמגיע לי? שאני מיוחדת?
שדבר כמוני אסור להחמיץ? אווו... תיתן לי להעביר אצבעותיי בין
ישבניך השריריות... ותכווץ אותן בהנאה. תגרגר כמו חתול, כשאני
אבדוק את מרקם שק האשכים שלך... ותן לי להבין שאתה בעניין,
כשהזקפה שלך תתחיל לרעוד בציפייה... אליי.

עלמתי היקרה. קיבלתי את המסר ששלחת לי, והסמקתי במבוכה. אכן
הייתי מעוניין לתת לך את העונג שבנוכחותי, ולענג אותך בכל אופן
אפשרי. ראיתי אותך לא מזמן, ועשית עליי רושם גדול. עינייך
חודרות אליי כמו קרני רנטגן, והתשוקה שלי אלייך מתעוררת כל פעם
שאני מקבל ממך סימן התעניינות. יופייך גדול לאין שיעור,
ונשיותך כה רבת חן. אכן, אף גבר לא יכול להישאר אדיש אלייך,
ואת מככבת במקום ראשון בפנטזיות הכי כמוסות ונלוזות שלי. אך
אני בספק אם תביני שרומן או סטוץ איתך הוא בלתי אפשרי. לא כי
אינני רוצה, אני מתאווה לכך בכל מאודי, אך חל עליי איסור לקיים
מגע מיני עם מישהי שהיא לא אשתי. ייתכן שזה ייראה לך עקרון
מיושן, ואולי אף תמים, אך אני מאמין בקדושת הנישואין. ולמרות
שתשוקתי אלייך חסרת גבולות, ואני כמעט יכול להריח את בושם
השאנל שאת מתבשמת בו אף בחלומותיי, אני נאלץ לדחות את הצעתך
הכה מפתה, ולהתגבר על יצריי. זה לא מוריד כהוא זה מקסמך, את
אכן יקרה וראויה להערצה אינסופית, אך אני מקווה שתביני את
מערכת העקרונות ששולטים בחיי, ומונעים ממני לענג את גופך
ולהנעים את תשוקתי.

אווו... אכן נלוז אתה. קיבלתי את הודעתך בהלם מוחלט. דבר כזה
לא קרה לי מימיי, שגבר ידחה אותי?! אותי?! אם אינך הומוסקסואל,
בוודאי נטרפה עליך דעתך! אני חושבת על זה עוד ועוד... כל הזמן!
ולא מצליחה להבין! בדמעות אני כותבת לך, יקירי. בדמעות -
שטיפול פסיכולוגי עמוק דרוש כאן כדי לתקן כמה מנגנונים משובשים
בך... אווו... משובשים? דפוקים לגמרי! אך אני לא אתחנן ולא
אבכה, רק אומר שחבל לי... על החלטתך החורגת מ-כל נורמה
הגיונית. אוותר לך הפעם... אוותר בפעם הראשונה בחיי! ואלוהים
יודע שבסיוטיי הפרועים ביותר לא ציפיתי שייתכן מצב כזה. אך
זכור - אם לא תקבל אותי היום, לא תקבל אותי מחר. וזו תהיה
בכייה לדורות! הייה שלום, איש מוזר.

אהובתי הקדושה
רגליה התלפפו סביבי באחיזת תמנון, ולי לא היה אוויר, אבל הייתי
מאושר. היא הייתה גדולה ממני בכל מובן, ואפילו הציצי שלה היה
יותר גדול משלי. התחת שלה היה ענקי, ויכולתי להכניס לשם את כל
הראש. זה עבד יופי על חוש הריח שלי כשהיא הפגיזה, ניחוח של
אפרסקים. נתנה לי סיגריה אחרי סיגריה, ואמרה לי - אלו הסיגריות
שלי, אבל אתה תעשן. היא גלגלה אותן בעצמה עם שיער הערווה שלה
בתוך הנייר המגולגל. מ-כל שאיפה הרגשתי שהמוח שלי עולה למרומים
וכמעט משתגע משיכרון חושים, והיא נשכה אותי בצוואר והקיזה את
דמי. אבוד הייתי, טועה, בין משעולי גופה. מחפש סימן דרך לתשוקה
ולפורקן שלא בא על סיפוקו לעולם. אורגזמה שמיימית במוח כשהיא
הייתה מניחה את כפות רגליה בחיקי, והייתי מעסה אותן. זו הייתה
האישה שהפכה את לבי לפורפרה 24/7 בזקפה תמידית קבועה. רק תאמרי
לי, אהובתי הקדושה, שלא ייגמר לעולם, כי אין אני בלעדייך.
משפשפת את פנייה על פניי, ואני רטוב מתשוקה וחושיי מסתחררים.
אבוד נעול בתוך עיניה הכה עמוקות, אוקיינוסים על אוקיינוסים
שלמים ללא תחתיות. וברק חוצה את גולגלתי כשהיא מתיישבת על פניי
כמו על כס מלכות. אני נותן כל מה שיש לי למרכז תאוותה, מקור
תשוקתה, הרך הענוג שלה, להרוות אותה ולרווח את נפשה. וכל אנחת
רווחה שלה, מרטיבה את עיניי מהתרגשות, ולבי הופך לספוג מלא
אהבה מוחלטת, כשאני במקומי הטבעי, סגור בין רגליה, ומבטא את
הערצתי המוחלטת הקדושה הטוטאלית שאין אחרת מלבדה בכל עולמי הצר
והכנוע. מגלחת את ראשי כדי שייקל עליה להצמיד אותו לבין רגליה.
מגלחת את גבותיי ושיער ערוותי, כדי לראותי חשוף ושקוף בפניה.
זה מקומי הטבעי, לישון למרגלות כפות רגליה, ולהסניף את הריח
המשכר. לשפשף את כפות רגליה על עיניי לפני שנתי, ולחייך חיוך
גדול של הכרת תודה וסיפוק נפשי. וכשאני בא אליה על ברכיי, היא
מאכילה אותי מגופה, וזה טעם לחם האלים שירד ממרומים. הילת
מלאכים יורדת עלינו כשאנחנו מחוברים בנתינה והזדקקות. בהרמוניה
של איברי גוף אחד, הרי אני תלוי בה לקיומי. וזה כה נכון, וכה
מובן, וכה ממשי ומרווה, ואין אחרת ולא יכול להיות. אהובתי
הגדולה שמרווה אותי מחלב החיים של נשיותה המזוקקת, הטהורה כמו
מים חיים על גופי ובתוך נפשי, ומחייה את לבי, וגורמת לי לנוח
בגן-העדן של קיומה המוחלט, הנורא.

היי 2
ואנחנו יושבים ומדברים והיא רוצה, רואים שהיא רוצה, איך שהיא
משחקת בשיער וצוחקת על כל שטות... והיא מושיבה אותי במיטה הזו,
זו מיטה זוגית עם חלל בשני הצדדים, צמודה לקיר רק בצד שישנים
עם הראש, באשכרה מיטת זיונים או שינה, והיא הושיבה אותי פה,
ואף-אחד לא הולך לישון בקרוב... היא מריחה נהדר, ואני אומר לה
את זה, והיא מצחקקת ומחייכת ואומרת שלפני שבאתי היא התקלחה וגם
נגעה בעצמה... אבל אני צריכה את הדבר האמיתי, היא אומרת...
ואני מת למצוץ את השפתיים שלה ואני מתקרב, והיא מחייכת,
וצוחקת, ומנשקת בחזרה, ואני מוריד לה את החולצה תוך כדי, והיא
כבר מורידה את החזייה לבד ממש בצ'יק, ונותנת לי לטעום מהפה שלה
ומהשדיים שלה, ואני מנשק אותה ואת הציצי הנהדר שלה, והפטמות
עומדות לה כמו מסמרים... ואנחנו נשכבים על המיטה, ואני זוחל עם
היד לבין הרגליים שלה, והיא מפשקת אותן, ומזיזה את האגן
מטה-מעלה, ואני פותח את הרוכסן ועוזר לה להוריד את המכנסיים
והתחתונים, והיא חולצת את הנעליים במהירות, ואני מושך ממנה את
הגרביים, ומנשק לה את הבטן, והיא דוחפת את הראש שלי לבין
הרגליים שלה ומתנשמת בקוצר-רוח, ואני אוכל לה אותו שם, והיא
משתוללת ומלטפת את עצמה, ומקמרת את גבה, ושמה את הידיים שלה על
החזה שלה, ומסתכלת בי, נושכת את השפתיים, ואני יורד לה...

היא באה לבקר
היא באה אליי "לשמוע תקליטים". היא טוענת שפעם מזמן היינו
ידידים, אבל היא מבינה שאני לא זוכר, כי אז הייתי על סמים.
"איך אני לא זוכר אישה כמוך?" אמרתי קצת מופתע, וסקרתי בחמדה
את גופה השופע. "אתה לא זוכר הרבה דברים, הרבה מאוד דברים,"
היא אמרה לי כשהיא התיישבה על המיטה שלי ואני על הספה, "למשל
אני יכולה להגיד לך שהיית עם גבר, למרות שאתה סטרייט." "חשדתי
בזה..." אמרתי לה, וחשבתי על הפעם שהופתעתי לגלות בשירותים
חומר צמיגי בטוסיק אחרי שהתעוררתי ממסיבת סמים. "וגם היית
איתי," היא אמרה. "חבל שאני לא זוכר," אמרתי וסקרתי את המחשוף
העמוק שלה, והרגליים הארוכות בעקבים, ושמלת המיני הצמודה
שהתוותה חמוקיים של טוסיק משגע. "ויותר מפעם אחת," היא הוסיפה,
"בערך... אולי 10 פעמים... והרבה יותר מספר של זיונים בכל
פעם." "מתי זה היה?" שאלתי. "הייתי ילדה. גם אתה היית ילד.
היינו בערך בני עשרים, מסוממים על כל הראש." והיא צחקה. היא
הביטה בעיניי, "אתה רוצה לגעת בי." היא אמרה כקובעת עובדה.
"כן, נו..." קצת התבלבלתי, "את מאוד מושכת, ואת מספרת לי
שהייתי זיין גדול, ואני לא זוכר כמעט אף זיון מפעם. האמת שאצלי
בנושא סקס, יבש מאוד. כלומר - ממה שאני זוכר." היא צחקה, "בכלל
לא יבש, אם רק היית זוכר. כל יום היה לך זיון או אורגיה,
ולפעמים פעמיים ביום. זו הייתה שנה מטורפת..." "זיינתי במשך
שנה?!" הופתעתי. "כן, בערך שנה. עשית את כל השכונה, ואתה אפילו
לא זוכר..." והיא חייכה חיוך עצוב. קמתי וישבתי לצידה, מעביר
את אצבעותיי על רגליה, "נגעתי בך ככה...?" היא חייכה, "היית
יותר אגרסיבי, אבל זה נעים..." זחלתי עם אצבעותיי מתחת למיני
וליטפתי קרוב מאוד, היא לא הראתה סימן שהיא מתנגדת, אז המשכתי
וליטפתי לה את הקוס מבעד לתחתונים. היא אחזה בידי השנייה,
נאנקת, "זה נעים..." הסרתי את בד התחתון הצידה בלי לראות מה
אני עושה, וליטפתי את הקוס שלה, מעסה את הדגדגן, מחדיר קצה
אצבע... הקוס שלה היה חם ורטוב, והפך חם ורטוב יותר ויותר.