[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
משחקי וידיאו

בגשם הראשון לא היה בשר. פינטזנו על חמין של בשר עם שעועית
וחיטה והרבה רסק ותבלינים, או מה ששמים שם, אבל זה לא היה.
נאלצנו לאכול לחם עם אשל, אפילו שמנת לא הייתה. היה מעט מלח
לבזוק על האשל. זה מה שהיה, לא יכולנו לבקש יותר. לא היה ממי,
מאיפה. הלכנו ברגל לתחנת הדלק ושאלנו אם יש משהו שאנחנו יכולים
לעשות תמורת כסף. נתנו לנו כתובת של איזה בית ישן, וכשהגענו
גילינו שזה בית זונות, זונות גברים ונשים שמכרו מין לגברים
ולנשים. גם הומואים ולסביות היו בין הלקוחות, הגברים והנשים
שעבדו עשו עם מי שבא, גבר או אישה. אמרו לנו אפשר להרוויח עשר
אלף לחודש, את המשכורת מקבלים כל לילה לפי חישובים. אמרנו
בינינו כזה, מה, נעשה את זה? רצינו מאוד את הכסף, ורצינו
עבודה, אבל לא יכולנו לראות אותנו עושים את זה באיזו מיטה מלאה
שפיך ומיצי נשים עם גברים ונשים לא נקיים, שלא חפפו את הראש,
ועוד אמרו לנו נצטרך לרדת להם ולהן אם הם הן יבקשו, וזה מגעיל
אותנו מאוד כשהם באו מהרחוב לא נקיים, ואולי יש להם כינים,
ואנחנו לא מכירים אותם אותן בכלל.

חסר היה לנו כסף. נגן אחד על אורגן מפוחית, אורגן אוויר כזה,
אמר אני אנגן אתם תשירו. רצה לחלק חצי לו וחצי לשנינו. לא
ידענו לשיר. לא ידענו גם את המילים. המהמנו, ועשינו קולות
גבוהים כאלה, והרבה לה-לה-לה, הוא זרק עלינו נעל ואמר תעופו
מ-פה.

נכנסנו לחנות שמוכרים בה נעליים. אמרו אתם תנעלו לאנשים את
הנעליים, תתנו להם ללכת קצת, אם נוח. אבל זה היה מצחיק שאיזו
גברת שמנה או גבר מזיע ישבו והיינו צריכים לחלוץ להם את
הנעליים, ולשים חדשות, הגרביים של הגברים היו נורא מסריחות,
והרגליים של הנשים גם - וגם מכוערות, והיו פטריות, ושאריות לק.
והיינו שמים להם את הנעליים בגועל, והם היו צועקים עלינו "אתם
מכאיבים לי." ומישהי ירקה לכיוון שלנו, ואחד לא רצה שניגע בו
ועשה הכול לבד. בסוף הביאו לנו רק כמה קצת שקלים שלפחות
ניסינו, ושחררו אותנו. אמרו לנו אין מצב, אתם מסוממים. לא
היינו, אבל היינו כמו. והלכנו וקנינו בכסף לחם ואשל, והמוכר
הסכים לתת לנו בשקית קצת מלח ושתי כפיות פלסטיק.

הרגשנו כמו מלכים.

בסוף הלכנו ודיברנו עם ההוא אם אפשר לישון אצלו, והוא אמר בטח,
ואפילו התקלחנו וקיבלנו אוכל, לא מבושל, אבל חביתה, וגבינה
צהובה, ואפילו שעועית מקונסרבים. ואכלנו הרבה פיתות עם נקניק,
למרות שהוא אמר שזה חד-פעמי, כי נקניק יקר לו. אבל הוא נתן לנו
לישון על מיטות עם מצעים נקיים, ונתן לנו פיג'מה לישון, ואפילו
גרביים. לא תחתונים. ואמר מחר אני אתן לכם כסף שתקנו תחתונים,
אבל אל תקנו דברים אחרים. בבוקר עם הכסף של התחתונים הלכנו
לשחק משחקי וידיאו, וחזרנו בלי תחתונים. והוא כעס, אבל נתן לנו
קצת אוכל ובגדים וסילק אותנו. עכשיו אנחנו גרים בתחנה המרכזית.




שקט בחדר, שקט בגוף, שקט בראש, שקט בלב. ככה זה כשאתה בכפר
נוער. הנשים שאתה הכי אוהב בעולם, חוץ מאימך ואחותך, נמצאות
כמה חדרים לידך, עם המיטה שלהן המבושמת והשטויות בארון. אתה
מגיע אחרי ליל-תחפושות והילולות, עייף ומרוצה, מרגיש טוב,
והולך לישון באחד החדרים של הבנות, באחת המיטות. אולי הן קצת
יתרגזו, אבל לא יותר מדי. אתה עייף, גם אבא שלך עייף, ואתה
הולך לישון כשבחלון הדרך העוברת מ-פה לשם. היית צריך לפשוט רגע
את המכנס והתחתונים, וזין גדול שלך ביצבץ לרגע, אבל דברים
כאלה קורים. אז למה זו שעוברת עם האופניים מגניבה אליך מבטים
ומתאפקת מלצחוק. כנראה היא ראתה. אז מה.

שקט בחדר, שקט בגוף, שקט בראש, שקט בלב, אתה הולך לישון. אתה
עייף, ויש לך כושר, גוף טוב. יש לך גם ראש. אבא נכנס ויישן
באחת המיטות לידך, גם הוא עייף. נעים בחדר, נעים בגוף, נעים
בראש, נעים בלב, אבל צריך לקום, הזמן הזה חזק מדי. אתה מנסה
להתלבש, אתה קם, אתה לובש את הג'ינס, אבא מדבר איתך רך, גילית
שלבשת את הג'ינס הפוך, אתה פושט ושוב לובש, אתה מחפש דיאו באחד
הארונות של הבנות, יש לה רק למריחה, לא נורא. גם לאחרות אין.
אתה גורב גרביים, מתכנן לנעול נעליים, אחת מבנות החדר נכנסת,
מה אתם עושים כאן? ישנו קצת, אצלי בחדר יש הרבה רעש ובלגן. זה
בסדר, היא אומרת, נראית קצת עצורה בעצמה, בגרביים הלבנות ספורט
שלך יש חורים, היא צורחת בהפתעה כי על הציפורניים ברגליים שלך
יש לק אדום. אם תסביר להן הן בסוף יבינו, זה מהמסיבה של אתמול,
אתה אומר, היא מבינה, אבל איך מורידים את זה? אתה לא שואל
אותה, אתה חושב עם עצמך, זה לא מטריד במיוחד. הייתה לנו מסיבת
תחפושות. אתה מבולבל, וגורב גרביים שחורות לא קרועות על
הלבנות. אתה מבין, אבל לא משנה.

אבא נשאר, זה בסדר, אתה אומר לו שהוא יכול להמשיך לישון. אתה
קם ויוצא למסדרון בדרך לחדר שלך, בכלל רצית לאכול בחדר אוכל,
השעה בערך 12 בצהריים, אבל אתה פונה לחדר שלך, ובדרך אחד מבני
משפחתך מחווה ידו לשלום מהיר וחם. אתה מרים ידך, מברך אותו
לשלום, ונכנס לחדר שלך. זה לא כמו החדר של הבנות. אצלך בחדר קר
ומכוער ולא מריח טוב, אתה מתחיל להתחרט שקמת, אבל כבר קמת.



הוא כזה אומר לי - תראה איך היא אוכלת את הסנדוויץ. - לא חשבתי
שזה מעניין במיוחד, אבל הסתכלתי, באמת לא היה מעניין במיוחד. -
ראיתי. - אמרתי. - נו, - הוא צחק, - מה אתה אומר. - לרגע הייתי
בתדהמה כזו, מה הוא רוצה בדיוק, ואז אמרתי - פצצות. - כן, -
הוא צחק - אני אמרתי לך, היא אוכלת כמו פרה, כל היום בולסת
ובולסת, אפילו פיל אוכל פחות ממנה, אפילו פיל. אני אומר לך. -
הוא התרחק ואני הסתכלתי עליו ולא הבנתי למה אנשים מתעסקים
בעניינים לא להם. כתבתי את החומר שלי לעבודה בבגרויות, וזה הלך
לי צ'יק צ'אק וחלק, חשבתי שעם קצת עזרה מ-ספר או שתיים
מהספרייה, ועוד זמן של יומיים גג, אני מסיים, ואח"כ אוכל
להתפנות להתכונן לבגרות במתמטיקה, איתה הייתה לי בעיה, זה
המקצוע החלש שלי. גמרתי את אחד הפרקים האחרונים שכתבתי בעבודה,
ויצאתי למסדרון להשקיף על הממלכה שלי. זה כפר-נוער, וכשמו זה
כפר ויש בו נוער. אני אוהב את כולם, אבל לפעמים הם חורי-תחת. -
אה,- היא אמרה והסתובבתי, זו ההיא שהוא צחק עליה שהיא בולסת,
לא יפה, אני מקווה שהיא לא קלטה, - אה, אמרתי, מה שלומך, הכול
טוב? - בסדר גמור, כמעט. מה יש לך בארון? - מה זאת אומרת?
שאלתי. - אה, אני מתכוונת משהו לאכול, משהו קטן כזה, אתה יודע,
אני צריכה לאכול, - בטח שאת צריכה, - אמרתי ונכנסתי איתה
לחדרי. פתחתי את הארון והראיתי לה "מנה חמה", שני קרואסונים,
לחמנייה, וחטיפי וופלה שוקולד, - אני אקח את הכול, - היא אמרה
בחוצפה, ושנייה אחרי זה כבר לא הייתה חוצפנית - אני אשלם לך,
עשרים שקל מספיק? - באמת אוכלת הרבה זאתי, חשבתי, רק לפני רגע
בלסה סנדוויץ, - אני לא לוקח כסף מחברות שלי, - אמרתי, ונתתי
לה את הכול. - תודה, - היא חייכה, - זה מאוד יפה מצידך. - היא
לקחה הכול בתוך שקית ואמרה - אולי יחלקו היום סופגניות, זה
יהיה נחמד. - כן, אמרתי. - היא הלכה וכמעט נתקלה במוטי שהיה
בדרכו אליי, שניהם התנודדו לרגע זה מול זו, ואחזו קצת זו בזה
לא ייפלו. - סליחה, - הם אמרו אחת לשנייה ופנו לדרכם. מוטי
נכנס, אבל ראיתי שהראש שלו לא פה, - מה הבעיה שלה זו?- הוא
שאל, משתומם, - היא רעבה, - אמרתי, וגיחכתי ביני לבין עצמי. -
בטח תהיה רעבה, ראית היא היא נראית? - שאל מוטי - חצי גפרור,
אני עושה לה פוו והיא עפה, מה זה, מרעיבים אותה בבית? היא כ"כ
רזה, שאפשר להשחיל אותה מתחת לדלת, זה מפחיד, - והוא היה
רציני, - היא מטפלת בעצמה עכשיו, היו לה הפרעות אכילה, עכשיו
היא משתדלת לאכול, אמרתי לו, - מחר אני לוקח אותה למסעדה, -
אמר מוטי בהחלטיות, - אני צריך לקפוץ לעיר בשביל רישיון, אני
אקח אותה איתי.



לא שפיר בלשון המעטה, או בשן המעטה, כי יש לי כאב קצת בשן
הטוחנת, ומה הבן-אדם לא מצחצח שיניים? אנחנו מקווים שכבר לא
מאוחר מדי, את כל מערכת השיניים הזו צריך להחליף, 4 אלף שקל,
וזה אחרי הנחה, והשיניים האלו יהיו הכי טובות בעיר. הוא אומר
שהוא לא רוצה, למה לא רוצה? הוא פוחד מרופא שיניים. חוצמזה הוא
מיזנטרוף, ככה קוראים לזה? הוא לא הולך לשום-מקום, ממש לאף
מקום, אז לרופא שיניים יילך? ולרופאת שיניים? מה זה משנה. פאק.
אני אמרתי לו, אם הוא היה מצחצח שיניים כמו ילד טוב, אולי הוא
היה עובר את הקיץ הקרוב בלי רופא שיניים. אולי הוא יצליח, אתה
יודע, אם יתחיל לטפל עכשיו. אולי, אבל ראית את השיניים שלו?
כמו בית-קברות מלפני שלוש מאות שנה. למה אתה אומר לי ככה, למה,
הפכת פה שלי לבית-קברות? טוב, אתה יודע, כל שן - מצבה. לא נוח
לך הדימוי, תאכל ביצה. תן נושא אחר.

לעזאזל, קמתי, כמה ישנתי. תמיד אתה מעיר אותי בבוקר, אני לא
מבין למה. אבל חזרתי לישון. ואני חולם כל החלום שתוקפים אותי
חתולים ואני הורג אותם. כל החלום המזוין אני עם חתולים. הם
נושכים לי את הקרסול, ואם אני מתכופף - את האצבעות, ולא מרפים,
לא פותחים את הפה המזוין שלהם, עד שטובלים את הזנב שלהם ברעל,
והם מתים, והפה שלהם נפתח.
בסדר, אבל מה.
אני צריך להתעורר לתוך ערב שגעוני כזה כשאני צריך לקנות את
הסיגריות, ולמה לעזאזל אני קונה אותם בכלל. 250 שקל לפאקט. 25
שקל לחפיסה, 1000 שקל לארבעה פאקטים שנשרפים בין השיניים שלי
תוך... עפים תוך חודש. יש לך את המותרות לשרוף אלף שקל בחודש?
למי יש את המותרות? גועל נפש, כשלאנשים אין מה לאכול - לאף אחד
אין זכות מוסרית לשרוף בחודש אלף שקל. כן, לך תגיד את זה
לאלה שקונים ציור במיליונים, כשלאחרים אין מאה שקל למכולת, מה
תגיד על זה? קפיטליזם זה מסריח!!!!!!! זה מה שיש לי להגיד.
זה שהקומוניזם נכשל, זה לא אומר שהוא לא טוב. זה בגלל גחמות של
בעלי כוח ושררה. כלומר בגלל זה הקומוניזם נכשל.
לא אמרנו מדינה סוציאל-דמוקרטית? מה זה אומר בכלל? לא בדיוק
יודע, אבל בטח לא קפיטליסטית, נכון? כי קפיטליזם זה משהו אחר
לגמרי.
כדאי שתצחצח שיניים (?). אתה צוחק? יהיו לי כאביי תופת! אני
חושב שאשטוף את הפה בינתיים עם מי פה. כן, רעיון טוב. אני מבין
את זה עכשיו.....



תראה איזה איש חלש חסר אופי.... (מביטים בי בשאת נפש) הוא רוצה
למות כי כואבת לו השן... היית מאמין?
זה לא שהוא רוצה למות, פשוט קשה לו, קשה לו, אתה יודע... צריך
להפסיק את הכאב....
הוא לקח כדור נגד כאבים, שייקח עוד אחד. הוא צחצח שיניים
וגירגר עם מי פה... מה עוד צריך לעשות...?
אם, אם, אם לא יעבור, צריך רופא שיניים... כן, אני חושב... זה
מה שעושים....
רופא שיניים, רופא שיניים, רופא שיניים... אוף.
או רופאת שיניים, אתה יודע... בת.
זה לא משנה רופא או רופאה, העיקר שמכניסים לו אצבעות לתוך
הפה.
חחחחחחחחחחחח.........
מה מצחיק?
כלום...



דוגמנית זה מהמילה דוגמא.
>>> ככה זה ייראה אם תלבשי את זה...
דוגמן כנ"ל.

לפעמים מתחשק לבכות.
גברים בוכים רק כשהם לבד.
אני לא לבד, עכשיו.
אבא היקר מכין אוכל במטבח.
אני לא יודע אם אני אצליח לאכול.

לקחתי את פחית המשקה,
היא הייתה בשולחן בסלון.
פעם אבא רצה לפנות פחית כזו,
ולא ידע שהיא כמעט מלאה.
הכול נשפך.

אני עייף.
כואב לי.
אני רוצה שהכאב ייפסק.
אני מסומם מנורופן.
עכשיו גם מקלונקס.
הלב שלי דופק חזק,
אני רוצה לנוח.

קר לי.
בודד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה זה לא
אומר ארון חדש!
אז אני מבקש...


להב בן-לאדן,
הומופוב מנומס,
מדבר עם אחד
הפייגלך הללו
בערב במה חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/12/14 17:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה