|
נתן בי אלוהי
מתת, והוא ערגתי
והוא ממיט קלוני עלי
המר לי שדי
ובמר גורלי נמתקתי
שידפון רחץ משמני
קרבני לדמותי העלומה
עלם רווי קרבות
בתול בנצחיותי שמעבר פסגות
שר הלל לקמטי הזמן
כספי נחני למרגלות ההרים
וביצת השממון
היוותה לי מצע
ככר דשאים שטוף שאלה
נוקבת תהום
מגביהתני עד רום
חומדת לצון
מאין קורצתי ואנה אשוב
שערי תפילה ננעלו
ואין בי כח להרים הגולל
רצוני, בערמה חרף
גופי העכור
ליווני עד מפתן התקומה
תשובה לא מצאתי
בינות הגללים והפרש
שנותרו בשבילים הצחיחים
שם נותרו סימוני הדרך
בהם בטחו אבותינו
בטחו ויפלטמו
ארכין ראשי בגאווה
אלוהי, שנתת בי
ראשית ענווה
בעודי אוחז קרנות
המזבח |
|
|
ציניות-
1. תורת
הציניקנים
הקדמונים.
2. [בהשאלה]
ראית הצד הבלתי
רציני שבתופעות
שונות, יחס של
זלזול במקובל,
במוסר החברתי:
הציניות גובלת
לעתים בניבול פה
ובחוסר בושה.
אותו גס רוח ענה
בציניות
לדורשיו. בדיחה
גדושה ציניות.
אבן שושן, רגע
של עברית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.