הפעם הראשונה שמוצאו הנחות של דני הפריע לו הייתה בצבא הוא היה
סמל מחלקת טירונים בצנחנים טירון ממוצא אתיופי בדיוק כמוהו סרב
לבצע פקודה, אני לא יכול לבצע פקודות של ברייה נחות ממני הסביר
במשפט אצל המ''פ. דני הבין למה התכוון הטירון הוא ידע שהוא
ממוצא ברייה נחות אך חשב שבמדינת ישראל יתבטלו ההבדלים בקהילה
האתיופית ולא יהיה לדבר משמעות. בעדה האתיופית הייתה חלוקה
ברורה בין הצ'אווה והברייה הצ'אווה היו אנשי קהילת ביתה ישראל
המקורים שזכרו את מוצאם לפחות שבעה דורות אחורנית, פירוש המילה
צ'אווה הוא בן חורין המילה ברייה משמעותה עבד. מקורם של הברייה
הוא בשבטים שחיו בדרום סודן הם שחורים יותר ושיערם מקורזל מאוד
הם נקנו בשוק עבדים על ידי יהודי אתיופיה גוירו וחייו כיהודים
לכול דבר אך תפקידם האמיתי היה לשרת את בעליהם, ההפרדה בין
הברייה לצ'אווה הייתה מוחלטת ונשמרה בקפדנות לאורך הדורות הם
לא היו נישאים בניהם ולברייה היה בית קברות נפרד. לאחר שדני
השתחרר מהצבא הוא עשה קורס סוכני ביטוח והשתלב בחברת ביטוח
קטנה ששכנה בשדרות רוטשילד בתל אביב, דני עשה את עבודתו נאמנה
והתחבב במהירות על ידי שאר העובדים שרובם היו ישראלים צברים
ומיעוטם ממוצא רוסי. לאחר שנה הצטרפה עובדת חדשה לחברה היא
הייתה אתיופית מיקרו ביולוגית במקצועה ותפקידה בחברה היה חתמת
רפואית. בחודשים הראשונים לא נוצר שום קשר בין העובדת החדשה
ודני למעט ברכות שלום מנומסות אך כיוון שהיו האתיופים היחידים
בחברה עמדה ציפיה באוויר שבין השניים יווצרו יחסים רומנטים,
כמו בגן חיות חשב דני מכניסים נקבה חדשה לכלוב האריה ומחכים
שיזדווגו. החברים הצברים של דני דחפו אותו לעשות מעשה תראה
איזה כוסית אחי אמרו לו למה אתה מחכה? למען האמת דני לא נזקק
לעידוד כבר מהיום הראשון של אורית מקונן בחברה הוא שם לב
ליופיה ועדינותה מה שעצר אותו היה הפחד מכשלון אפשרי שיגרור
ליגלוג וקינטורים מחבריו. לבסוף אזר אומץ והזמין את אורית
לארוחת צהריים במסעדה האיטלקית הסמוכה לשמחתו היא נענתה והוא
בקושי הצליח להסתיר את שביעות רצונו. בהפסקת הצהריים שארכה
מעבר למצופה למד דני שאורית מבוגרת ממנו בחמש שנים שבעבר היו
לה חברים צברים ומעולם לא יצאה עם אתיופי. לשמחת כול עובדי
המשרד אורית ודני הפכו לזוג, אורית התגוררה בדירה שכורה בעיר
דני עדיין גר בחדרה אצל ההורים אך את מרבית הלילות עשה בדירתה
בקיץ הם נסעו לחופשה ברומא משם המשיכו לפאריז וללונדון החיים
האירו םנים לדני הדבר היחיד שהעיק עליו הייתה העובדה המצערת
שאורית עדיין לא הזמינה אותו להכיר את ההורים שלה בהתחשב
באהבתה הגלוייה כלפיו זה נראה לו די מוזר. במלאת שנה לחברות
שלהם דני כרע ברך שלף טבעת והיציע לאורית נישואין, אורית דומעת
מאושר השיבה בחיוב.שבוע לאחר מכן הזמינה אורית את דני לבית
הוריה כבר שנכנס חש דני בעויינות נסתרת כלפיו שאותה לא הצליח
להבין, האם והאחים היו מנומסים אך קרים האב היה זועף וכמעט שלא
דיבר המפגש המשפחתי היה כישלון מוחלט.בדרך חזרה לתל אביב אורית
הייתה שקטה ומכונסת בתוך עצמה, מה קרה שאל דני שחיפש הסבר
הגיוני להתנהגות משפחתה. כלום, לא קרא כלום ככה המשפחה שלי
תמיד כשהם פוגשים אנשים חדשים הסבירה. אחרי כמה ימים הודיעה
אורית לדני שהיא מעוניינת בפסק זמן היא עזבה את העבודה ,עברה
דירה דני התקשר אליה שוב ושוב לנייד אך נותר ללא מענה. במשרד
כולם נהגו בו באופן מתחשב במיוחד כאילו הוא חולה במחלה ממארת
הוא הבין שכולם יודעים שאורית עזבה אותו. באחד הימים ששב
הבייתה מהעבודה המתינה לו הודעה באי מייל.

דני היקר אני חייבת לך התנצלות והסבר על מה שקרה, הורי התנגדו
לקשר בין שנינו מהתחלה הם ערכו חקירה וגילו שאתה ברייה אתה
יודע בדיוק מה משמעות הדבר בעדה שלנו, ברייה לא יכול להנשא
לצ'אווה לעולם. מאוד קיוויתי שכשמשפחתי יכירו אותך ויראו איזה
אדם טוב לב וישר אתה, הם יתרככו וההתנגדות שלהם לקשר שלנו תחלש
לכן כפיתי עליהם לפגוש בך, כפי שנוכחת לדעת זה לא עזר התנגדותם
נותרה חזקה כמו חומת ביטון. אם הייתי נישאת לך ליבם של הורי
היה נשבר ומשפחתי הייתה עושה עלי חרם אני מתנצלת שלא היה בי
האומץ להתעקש על אהבתי כפי שהייתי צריכה לעשות ואני מתפללת
שתמצא בחורה ראויה ממני להיות רעיתך אחת כזאת שאהבתה אלייך
תהיה ללא תנאי וללא סייג כמו שמגיע לך אנא תסלח לי אורית.

דני בהה במסך המחשב דמעות נקוו בעיניו הוא בכה על שאיבד את
אורית הוא בכה על האהבה שהפסידה לדיעות הקדומות אך יותר מכול
בכה על גורלו שנחרץ לפני דורות רבים כשאחד מאבות אבותיו נמכר
לעבדות בשוק עבדים אי שם על גבול סודן.