רחמים אבא של חבר שלי עזרא שאקי היה חייל במלחמת ששת הימים הוא
לא שחרר את הכותל ולא פרץ על טנק למרחבי סיני סך הכול היה עובד
רס''ר במטכ''ל, במסגרת תפקידו היה אחראי על ניקיון השרותים.
בעשירי ביוני לאחר תום הקרבות ברמת הגולן וסיום הלחימה הגיע
לישיבה שר הביטחון של מדינת ישראל האיש בעל הרטיה שהפך לסמל
לאומי חי, רב אלוף משה דיין. רחמים בדיוק ניקה את השרותים
בשעה שהשר המהולל נכנס, רחמים עבר מייד לדום מתוח והצדיע לשר
הביטחון במגב שהחזיק בידו, השר הבזיק לעברו מבט מעינו האחת
ואמר לו בחיתוך הדיבור הגרוני המפורסם שלו: "חייל עוף החוצה".
רחמים דילג במהירות החוצה והמתין שהשר יסיים לעשות את צרכיו גם
גנרלים עטורי תהילה נזקקים לנקביהם. בעוד שר הביטחון מחרבן צעד
פנימה שלישו הצבאי "משה צריכים אותך דחוף" אמר. שר הביטחון יצא
מתא השירותים ורכס את מיכנסי החקי שלו נטל את ידיו והסתלק
בעקבות השליש הצבאי שלו. רחמים המתוח עבר לנוח לפתע הוא קלט
שלא שמע את השר מוריד את המיים לאסלה, הוא ניכנס לתא השירותים
והתבונן אל תוך האסלה ובאמת בתוך המים בינות לניר הטואלט צפה
הסחורה של השר שלושה גושים בגודל בינוני בצבע חום כהה כמו של
אדמה חרושה לאחר הגשם הראשון, חרא של איכר חשב רחמים גאה
בצואתו של הגנרל המהולל. רחמים לא חשב פעמיים הוא סגר את מכסה
האסלה וטס למטבחון הקטן בו היו החיילות מכינות קפה לגנרלים
לאחר התלבטות קצרה לקח כף בשרית וצנצנת ריבה אותה רוקן מתכולתה
ושטף היטב, כול הדרך חזרה התפלל שלא ניכנס חייל להשתין חייל
שלא מודע לערך ההסטורי של הקקי שצף באסלה והוריד את המים.
תפילתו של רחמים נענתה והקקי של השר עדין צף במים מסריח במיוחד
כמצופה מקקי של גנרל לוחמני. בעזרת הכף הבשרית הרים רחמים
בזהירות את הגושים והניח אותם בתוך הצנצנת, בבית הוא הדביק על
הצנצנת תמונה של של שר הביטחון וכתב בטוש שחור, הקקי של רב
אלוף משה דיין נלקח בעשירי ביוני ששים ושבע בשעה שלוש עשרה
ארבעים ושמונה. הרעיון הגדול של רחמים היה למכור את הצואה של
שר הביטחון הגיבור הלאומי שהפך לישראלי המוכר ביותר בעולם
ולהתעשר. הוא פרסם מודעות בעיתונים בהם היה כתוב למכירה פריט
הסטורי מיוחד במינו ממלחמת ששת הימים. אספנים וסוחרי יודיאקה
הביעו עניין אך שנפגשו עם רחמים ולמדו במה מדובר זעמו, אתה לא
מתבייש לעשות צחוק משר הביטחון אפס קטן שכמותך צעקו על רחמים
המסכן. סוחר עתיקות אחד איש רפ''י ומעריץ מושבע של השר הגדיל
לעשות ושבר כד כנעני מזויף על ראשו של רחמים שממש לא הבין על
מה הכעס. למכור מאפרות ושטיחים שדיוקן השר בעל הרטייה מונצח
עליהם זה בסדר וחרא אורגינלי שלו לא טוב, וואללה עם היה
לצרפתים קקי של נפוליאון הוא היה מוצג במקום הטוב ביותר בלובר
חשב. הוא שמר את הצואה וחיכה אולי עם יעברו כמה שנים המוצג
ההסטורי שברשותו יקבל את ההערכה הראויה לו, לרוע המזל מדינת
ישראל הופתעה ביום הכיפורים על ידי צבאות מצריים וסוריה ומניות
שר הביטחון משה דיין צנחו פלאים, עכשיו אף אחד לא יקנה את החרא
שלו חשב רחמים בעצב. עברו כמה שנים השלטון במדינה הוחלף וראש
הממשלה החדש מנחם בגין מינה את דיין לשר חוץ בממשלתו.באופן
מפתיע הנשיא המצרי אנואר סאדאת נחת בישראל והצהיר על רצונו
לסיים את הסכסוך לאחר משא ומתן חתם על חוזה שלום עם מדינת
ישראל וקיבל את מדבר סיני בחזרה עד גרגיר החול האחרון. מניותיו
של שר החוץ משה דיין שוב היו בעלייה אמנם לעולם לא ישובו להיות
כמו בימי התהילה שלו אבל רחמים חשב שאולי הפעם סוף סוף ימצא
קונה לקקי בצנצנת שהפך בנתיים לגוש אפרפר לא מזכיר אפילו בקצת
את הגושים המפוארים שיצאו ממעי שר הביטחון בימי התהילה שלו. רק
בשמונים ואחת לאחר מותו של משה דיין מצא רחמים סוף סוף רוכש
לסחורה שלו, האיש היה גרמני קתולי היסטוריון צבאי בעל שם ואספן
נלהב של פריטים צבאים יוצאי דופן, הוא קנה את צנצנת החרא על
תכולתה ההיסטורית הצנצנת עם הקקי של רב אלוף דיין זכתה למקום
מכובד באוסף הפרטי של הגרמני ליד גולגולת של לוחם מונגולי חובש
קסדה, ציצית שיער מהרעמה של קרל הגדול ומבחנה שקנה מקצין
בדימוס בצבא האדום ובתוכה אפר שנלקח משרידי גוויותיהם השרופות
של אדולף היטלר ואווה בראון. הסכום שרחמים הרוויח מהעסקה בקושי
הספיק לכמה חבילות של נייר טואלט. |