כשרצת אחריי להטביע נשיקה,
ברחתי ובלי סוף צחקתי
כשלקחת אותי איתך לבית הכנסת,
אחזתי בידך ולא עזבתי
כשהכנת לי ארוחת ערב,
בירכתי בשמחה ואכלתי
וגם כששכבת חולה במיטה,
את חוויות היום סיפרתי
כשהיית בבית החולים,
על האחיות צעקתי
ורק כשהלכת לבלי שוב,
דממתי...
לפני שמגיעות הדמעות
את המילים לא מצאתי
הצחוק כבר אינו שמח
והיד כבר קרה מלאחוז
ואיך אספר על יומי ואינך שומע
גם אין טעם ואין על על מי לצעוק...
אמור לי אבא, מה עכשיו?
מה עכשיו???
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.