השאלות שלך לא מעמיקות כלל. את לא מנסה להבין אותי לעומק
ומתוכן יש איזו אי הבנה בסיסית שגורמת לך לשאול כאילו אני
מעיז. אין אצלי בכלל שאלה להעיז. אני לא מתמודד עם שאלות של
תעוזה. אם בא לי אני אומר. אבל אם אני צריך להתחשב בסביבה שלי
אז נשאלת השאלה של תעוזה. למשל להתחשב במישהו שחי לידי. אז אני
שואל אותו לפני שאני מחליט. אבל החלטות שלי הן מהירות מאוד
ואני לא צריך זמן זה במיידיות. לכן אין כאן שאלת התעוזה. וחוץ
מזה את פשוט לא מבינה שאין בי כעס וכל הדברים שאת מביאה, את
חיה בטעות ולכן זורקת עלי את הטעויות שלך. מדוע שאכעס ועל מה
שאכעס? כמובן שביקשתי מכל האנשים שבאו להלווית אישתי לא לבכות
כי זו גם היתה בקשתה האחרונה. וכל האנשים כיבדו אותה מאוד
ואהבו אותה מאוד, ולכן לא בכו. רק הדרוזית בכתה. בניגוד לתרבות
ולמסורת הדרוזית כי אצלם לא בוכים בהלוויות. וחוץ מזה אשתי לא
אהבה את שתי האותיות האלה ז"ל. וביקשה שלא להניח אותן ליד
שמה... אין לי כאב עצום שחונק אותי ! היכן את חיה יקירתי? מה
עובר עלייך? אני רגוע לגמרי ! ובקשה זו היא מוזרה בעינייך כי
את חיה בתרבות העתיקה של האיסלם והיהדות והנצרות ואנחנו חיים
בתרבות החדשה של השמש. לכן לך נראים דברים מוזרים בעוד לנו
נראים לגיטימיים פשוטים וחסרי כל משמעות. כאשר אדם הולך לדרכו
האחרונה על כדור הארץ, הוא נולד מחדש בשמים ! וזו שמחה גדולה
יותר מהלידה כאן. ואילו בן אדם אחרי גילגולי נשמות רבים, נולד
כתינוק כאן וצריך להתחיל כמעט הכל מהתחלה, ללמוד שפה שלא ידע,
להכיר תרבות פרימיטיבית (ויש הרבה כאלה על כדור הארץ) נו אז
בשמים אפשר לומר שקצת מתאבלים עליו, כי הוא מת בבית האמיתי שלו
ונולד בעולם של הניסיונות הקשים והאכזריים...
אז זהירות איך שאת מנסחת את השאלות שלך. כאשר הן יותר מדי
רחוקות מהמציאות אני לא עונה. כאשר את עושה מאמצים ומתקרבת
למציאות, אז זה מקרב אותך אלי ואני מחבק אותך אל ליבי ! חזק
חזק !
17.12.12 |