הנשמה הקטנה רצתה לעוף אל על
הנשמה הגדולה לא רוצה לעוף סתם
כמו דרמה קטנה בתיאטרון המילים
עפות ללא כל כיוון שכבות על סלעים
של אותיות רצות חסרות משמעויות
מתעמתות עצמן כמו נמלים מלאות
חדורות משימות בקצב בלתי נסבל
של עבדות וחריצות הנשמות הללו
חסרות הסבלנות לסיים את סבלו
של עולם ולעוף כמו ציפורי הסתיו
כענף שנשבר ורוצה לקום מאבלו
ולהיות לא רק ענף אלא עץ פורח
בנאות מדבר, רק פאטה מורגנה
מסתבכות האותיות ומרכיבות מילה
בלתי מובנת לעמי הארצות ביניהם
גם אני חסר השכלה חסר הבנה
מסתובב בתוך עצמי בכיסא צופה
בדרמה בלי לקחת אותי לתוכה
מרוחק מנוכר לעולם לא אתן ידי
לטישטוש העיניים הרכות ובכיין
של נשמות שמעולם לא חוו את
יציאתן אל החופש מהגוף במעוף
העליון של הדו-שיח החי עם אור
אלוהי הנשמות החי בתוכן וגם
לא בתוכן וממתין לקבל אותנו
בחיקו בחיקה החם של שכינה

15.12.12