|
זעם רוקע מתגלגל מתעמל מזנק
יורדת לבנה מהרי הירדן לזרועותיי
העולות בכתפי ההרים ללא תזזית
האפרוריות של יפי ים סוף אין חופי
ההרים האדומים סגולים וורודים
משנים את גווני העננים הרדומים
כולן בתרדמת הימים והבקרים
הסגוליים שעלו בחמת האפים
דילוגי מים זילוגי העיניים והידיים
חיבוקי אצבעות טפטופי הדמעות
כולנו כדמות אחת כישות אחוותית
כולנו אלוהית אחת כולנו ללא מריבות
צו הבוקר להשגבות בעולמות המראות
חיטוטי הלא יועילו לעצמי לאנוכי לאגו
חפירות פסיכולוגיות הפכו לא שמישות
נותרה רק מראה בה משתקפת כוליות
הנשמות מתרסקת לרסיסי נימי חרציות
העולות במהירות המטפסות בהרריות
מוזמנות לסעודות האחרונות ראשונות
בהדרו של אל בגני עדנתן של בתולות.
12.12.12 |
|
|
פעם... הייתי
הרבה יותר
צעיר.
מתן וילנאי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.