|
רצינו עולם של שלום תקווה חדווה
מצאנו עצמנו כבולים לעצמנו במקום
השבילים שהובילו לא ישא גוי חרב
אל גוי חרב יבשו ואינם וקול הקרב
לא נדם, קרבות הדמים לא הועילו
אוייבינו מתחמשים ומתכוונים להרוג
את כל הציונים ובהגנת צבאנו ננחם
חסמתם את השבילים החדשים
לא איפשרנו לעצמנו יציאה מהשבט
אבוי, נסגרתם בתוך משפחתיות צרה
רוח אוניברסאלית לא חדרה לראשיכם
איבדנו שפיות בסירוב להכיל אויבים
בתוכנו כאחינו כמאהבותינו כמונו
כמוכם שלכם שלנו שלנו שלכם
בדרך אל קטסטרופה מפחידה
הזעם עולה בי עד בלי מחשבה
לעזוב אתכם לברוח אל מפלטי
להעלם ולעזוב את ארצי מולדתי
אין תקווה לשלום אין חדוה אין
מה אומר לילדי מה אומר לאשתי
לא אתנחם בשבטי ולא במגן צבאי
מנוחתי
10.12.12 |
|
|
לא, "השיניים
התותבות" זה לא
שם של סיפור.
זקן הבמה החדשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.