היה היה פעם
כך כתוב בספר
איש ענק ומסכן,
ראשו עד שמים
גבו כפוף אפים
ובעול השנים הוא נושא.

הולך הוא בדרך
כצל עץ בשלכת
עצוב מבטו ונוגה,
זועקת בו הנפש
על אותה חטוטרת
שאתה לעולם התפרץ.

ביומו מהלך הוא
מסתתר פן יראוהו
והצחוק ברחוב יתגלגל,
בגבו דרך קבע
שוכן תל כגבע
חטוטרת זקופת מראה.

רחום הוא וכנוע
איש עניו וצנוע
המחייך לבא והולך,
הגורל התאכזר לו
חטוטרת ברא לו
ואתה כל חייו יהלך.


© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 480/12 שייכות ל- shulibangi
ש. שאול