אלינור משה / מחכה ללא מוצא |
הייתי כמעט נוגעת בעננים
מסתכלת למטה ורואה את עיניך
כמו שני כוכבים
שערות לבנות ועור שחום
את מה שהשנים הותירו
וחרטו על הפנים
וכשהאורות כבים
הם שוב צפים ועולים
אותם זכרונות עמומים
ואני מנסה להיזכר בריח ובקולך
ומתפרקת כשאיני מצליחה
האם אתה זוכר שהבטחת להיות שם
הבטחת שלא תפיל אותי לעולם
אז אני פה על התהום
כמו נופלת בתוך חלום
לבד וצועקת שרק תבוא בשבילי
אך אתה כבר לא תציל אותי מעצמי
וכשהאורות כבים
הם שוב צפים ועולים
אותם זכרונות עמומים
ואני מנסה להיזכר בריח ובקולך
ומתפרקת כשאיני מצליחה
לפעמים אני נזכרת בחיוך קטן
שאותו הגשת אליי בקריצה
אך זה תמיד רגע קטן שחולף במהרה
ואז אני נשאבת בחזרה
וכשהאורות כבים
הם שוב צפים ועולים
אותם זכרונות עמומים
ואני מנסה להיזכר בריח ובקולך
ומתפרקת כשאיני מצליחה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|