|
דלת אחורית נפתחת
עומדת בוחנת את הנוף
ריח לימונים מלמטה
קולות רוחשים של החוף
מאחורי עיניים חושבת על המים
גולשים ולא נוגעים באין סוף
דלת אחורית חורקת
וילון מלטף מעל הגוף
ענפים שרוקדים ברוח
ציפור מבקשת לעוף
מילים של בין ערביים נושקות את השפתיים
החום נוטף הצער שקוף
דלת אחורית חושבת
שעם הזמן הכל יתפורר
ולא מצליחה לברוח
ואין סיכוי שהיא תישאר
הארץ נעלמת והנפש מתעוררת
האופק מתעורר מתבהר
מרפה את הידיים וצועדת לשמים
הדלת מתחילה להסגר |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.