לפעמים בא לי לקום וללכת
אבל לאן יש לי ללכת
אין לאן ללכת, אומר הקול
יש, אני אומר והולך למטבח

לפעמים בא לי לעשות משהו
אבל אין לי מה לעשות
אין מה לעשות, אומר הקול
יש, אני אומר ומוציא תפוח מהמקרר

וכל-כך טוב לי לאכול את התפוח
גם היה לי לאן ללכת, וגם היה לי מה לעשות
אני בולע את התפוח, התפוח נגמר
ושוב אין לי לאן ללכת ומה לעשות
אין לאן ללכת ומה לעשות, אומר הקול
יש, אני אומר, והולך לחדר וכותב על זה שיר.

והיא לא רואה אותי יותר, ואני לא רואה אותה
הלכה וטבעה, הלכה ואבדה
מרגיש כמו הוציאו לי איבר
כי הסם נגמר
בלבד שנחייה, היא אומרת
אתה בשלך ואני בשלי
למה אני ער בלילות, מה אני מחפש
עצמי אבד לי, לא היא
כואבת לה הירך אחרי יחסי-מין
צריך להיות עדינים
היא אמרה שטוב לה שם, איפה שהיא נמצאת
לא טוב לה שם, אין לה מקום אחר
הוא מטפל בה, היא תלותית
הוא צועק בה, היא מתנצלת
הוא אומר כמה הוא חכם
בשדים יש חלום
אפוף ייסורים בתוך מיטה טובעת
לפעמים היא יפה
אוהבת להביט כשאני למטה
לפעמים היא יפה, ולפעמים מדברת גבוה
זה לא הטבע שבה
ואני בגילה כשהיא עשתה לי אמבטיה
זה אני שחיכיתי לה,
היא רצתה להחליף תפאורה.

מתקתק (מתוק) יותר מדי כמו אלף פלנקסים חמושים
בארטילריה כבדה על חומות ברמה גבוהה
עם עשרים כדורים פורחים באוויר
שמפציצים בקבוקי תבערה לתוך שדה הקרב
ולא פוגעים באחד משלהם, כי זה סוד הקסם
כשמבריחים חומקים בין המרגמות לספק יין
וילדים עם רוגטקה המתעקשים להשתתף בקרב
ומקיפים בחבורות של עשרים - פלנקס אחד
ועושים לו בית-ספר.

תישני קצת, אני אשמור עלייך
כמו שאז שמרת עליי
תישני קצת, אני אהיה פה
כי את עייפה כל-כך, והרגליים כבדות
הנשימה קשה והראש מהדהד
הדם פועם בעורקים כמו דחוס מפמפם
והפה פתוח למעט אוויר
כמו שאת ככה, עם כל איברייך
הכבדים, הנוקשים
בעיניים שבוהות החוצה כמו מבקשות לחיים להיות
ואולי לא תם החלום, אולי הוא רק שונה
כשהשדים מייללים באוזניים.