זה כאילו
כמו
נדנדה שמתנדנדת לבד
או כמו
ספסל רחוב מלא שלג
זה כמו בור באמצע הכביש
או תמרור לא נכון במקום לא נכון
זה כמו מחשבון שהבפ'נוכו שלו ריק מחומרה
או כמו פסל במקום מבודד,
שאף אחד לא מביט בו
או שאולי זו שמיכה חמה מאוד,
אבל מלאה חורים
מותר לי להסתחרר רגע, אם בא לי
לרגע או שניים
אח"כ צריך לעשות מעשה,
כדאי.
אני נושם את הנשימות שלי
כבד ושטוח
ואני יודע שלא יהיה בסדר
אבל משתדל
מה עוד יש לעשות?
אני שומע את המוזיקה הכי מרגיעה
אני שואף את הסיגריות אטי ובמידה
אני משתדל לא לחשוב על המצב,
רק על מה שסביבי
לשמור על יציבות ושיווי-משקל
כמו מאזניים
או נדנדה מאוזנת
אני חוזר ואומר שזה חולף, שזה יחלוף
במהרה ארגיש בסדר
אני שותה משקה קר לאזן את הגוף
אני כותב עכשיו לאזן את הראש
המוזיקה טובה וזה טוב
עברתי אלפים כאלה,
מה עכשיו יכול להיות שונה?
שום-דבר.
בלי טיפת דמיון אני הולך לישון
לחלום על העבר, על העתיד
אני הולך לשכוח ולהישכח
הזמן בלי טיפת נחמה, והראש לא כל-כך...
באיזו צורה אפשר לכתוב
איך אפשר לאהוב
מה זו שלווה
לא מכיר מילה
אם נקעה נפשך,
גם שלי נקעה
אבל לברוח מעצמי איך אפשר
הלב שלי שבור לרסיסים
אני עדיין חי
אם תהיה זו שלווה כשאלך
אולי אשאיר אחריי נוכחות שהתרוקנה. |