את יודעת
שתינו סמי-מרקחת-מוות
לא גמרנו לשתות עד היום
כשהלב פורח מרוב דוחק וצר לו
והרוח משתחררת סביב-סביב
עפה לכל הכיוונים עם רוחות השדה הוותיקות
אני נזכר במשהו, לא יודע ב-מה
ויש צל של ספק ויש צל של הבנה
ויש איזו שלווה ויש איזו חרטה
והשלמה עצומה
נזכרים לי כל מה שאינני זוכר
מזכירים עצמם בקטנה וכבר מתרחקים
כמו אהובה נעלבת שרוצה יחס קטן
ואני נעלבתי, ועכשיו אינני נעלב,
על הקלות והטעות בה אדם מסיים את חייו
כאילו הוא היה תמיד לרגע, ואולי באמת
באיזו קלות הוא נשלף מתוך החיים
משאיר בור עצום של נוכחות שהתרוקנה
כל-כך מובן ולא הוגן
כל-כך טבעי ולא ייאמן
אז אני שותה מהיין
אז אני כותב שיר.
שנינו במיטה חצי מעולפים
נקודות חמות רוקדות על הקיר
שיערך עף לפנים שלי, ריח אבק
גחלים לוהטים על התקרה
רציתי אותך ככה
שבורה ורצוצה כמו שדה רמוס
שתאחזי בי בלי לשרוט
שאהיה סימן קריאה גדול
אנשים עולים ויורדים במדרגות
גוררים את הרגליים הכבדות שלהם
דלתות נפתחות ונסגרות
מכוניות חורקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.