קבקבים
אבל לא התכוונתי לכתוב עלייך
על איזו מתכת קשה שחורה
אולי חיי הלילה במרכז העיר
על נשים קשוחות ומפתות,
שמסובבות את הגברים על האצבע
זה לא הסיפור
אלא על נשים שרצו להיות כאלו,
אבל הסתובבו בבתים עם רולים בשיער,
וקבקבים
עם פוסטרים של זמרים וכוכבי-קולנוע מרוחים על הקירות
עם לשון חדה ופחדים פנימיים
הן עישנו מגיל צעיר, ולבשו בגדים לא חושפים אבל צמודים
הן נראו כמו מחופשות לנמרות
איפור בעיניים, ליפסטיק, וסיגריה בזווית הפה
נשארו בתים מעולפים בהם הן מלקטות את השאריות
כבר לא מעשנות, כבר לא מתאפרות
גרות מול הטלוויזיה ובין הסירים
אבל לא על זה רציתי לכתוב.

אבטיחים
גברתי, לאן את הולכת?
שכחת את האבטיח
שילמת לי ולא לקחת
לא תרצי מתוק-מתוק?
אני לא מבין את האנשים האלה
כסף לא גדל על העצים
גם לא אבטיחים
שילמה לי לפי קילו והלכה בלי האבטיח
מה יש להגיד על זה?
הייתי מחזיר לה את הכסף,
אם רק הייתה מבקשת
אפילו הצעתי, אבטיח או חזרה הכסף
לא, אני לא מבין
נתנה לי כסף ולא לקחה הכסף חזרה
גם לא האבטיח
אני לא מקבל כסף ללא תמורה מצידי
אינני קבצן
אני מתפרנס בכבוד
לא עשיר אבל מסתדר
מה אני אעשה עם הכסף הזה
אני לא משתמש בכסף שלא נתתי לו תמורה
אטמין אותו עמוק באדמה
ואשכח ממנו
בעולם האגדות אולי יגדל ממנו עץ שצומחים עליו שטרות.

שושנים
ברבות השנים פרחה שושנה אצלי בגינה
עלעליה סמוקים ואדומים וגבעולה ביישן
יפה הייתה השושנה עד מאוד ומשמחת כל לב
בזיו יופייה ובחן עדינותה
כה עדינה הייתה, שהגנתי עליה בכלוב ברזל
לבל יפרוץ חפץ או זרוע
וכשהייתי מפליץ השושנה צחקה
ואמרה "שושנים לא מפליצות"
וכשהייתי יישן הייתה מתמוגגת
"שושנים אוהבות חלומות".

מסריח כאן, כל-כך מסריח
עד שהאף נושר
אבל אני לא נכנע לסירחון
אני צולל לתוכו באומץ
ויש לי זמן עד שהשמש תשקע
להחליף את הסדינים, להתקלח
היא אמרה -
"איך זה ש-כל העולם מסריח?"
עניתי "כי אין מספיק מטהרי אוויר"
וזה נכון, כן
הרי גם היא ואני לגמרי מסריחים
אחרי ששכבנו
זו עם זה
דביקים מהפרשות גוף
לא צריך מקלחת, צריך מקלחות,
היא אמרה.
היא יודעת לאמור.

אני אומר שטוב שהיא איתי
היא מגרגרת ומלטפת לי את הכרס
כמה אתה מסריח, היא אומרת
אבל אני אוהבת את זה, היא אומרת
אני מגהק ומוריד שלוק וודקה
בעיניים רצים לי כוכבים
יש לי צרבת, היא אומרת,
ואוכלת לי את תנוך האוזן
אהה... אני אומר, כי הראש לא פועל
היא משלבת את רגליה בשלי
מסריח לך מהפה, היא אומרת נגעלת מתענגת
אני משחרר נוד, היא צוחקת
שים לי יד על הבטן, היא אומרת.

מצחצח את הנעליים טוב-טוב ויוצא לדוג דגים
אני קונה אותם בקופסאות ובכל אחת עשרים
יש גם תרופה לנשמה, ותרופה לנפש, ותרופה לרוח
יש גם את היד שלי שהכול מאבדת
את מחרוזות החרוזים האלה תולים בין המסדרון לחדר-השינה
התכנון זה שיעברו דרכה הרבה בחורות יפות ורעננות,
יחפות רגליים
אני בגן-עדן, נע על העולם הרחב שלי,
מתנדנד עם המוזיקה כשהיא מתקלחת
ואין בי פחד ויש בי ביטחון,
שאני יכול להשיג הכול
קופסאות שימורים זה למסכנים
אנחנו חיים באגם
מתנדנדים על דלי-סירה בתוך הגלים העצלים
לא טובעים במים ולא בשמיים
הטבע לטובתנו
אז תחייכי אליי,
כי רק בשביל זה אני כאן
רק בשביל זה אני כאן
רק בשביל זה.

חריף לי בלשון מרוב אימה ופליאה
מגרד לי בראש לכתוב עוד מילה
על מה שהיית בשבילי, אהבתי אותך מאוד
העיניים שלי קטנות ולפעמים הן ממצמצות
אבל הן היו גדולות כמו צלחות
ואהבו לבלוע אותך לתוך הנשמה שלי
שספגה אותך באהבה
נתינה-שפע-חיים
עכשיו יורד הגשם, השמיים רטובים
אפשר לפתוח עיניים קטנות במבוך הקירות
לבכות מותר, אבל הלב נעול
הוא סגר גם אותך על מפתח, כמו עוד דברים
אני שמח על החורף ועל כניעת האגו
שמסתובב במעילים ישנים ומסרב להתגלח
אני שמח על המוזיקה שנותנת לי אותי
אני שמח שהיית איתי
אני מוכה אימה, אני לא פוחד
אני מוכה פליאה, עיניי קטנות
אני מוכה ברכה וקללה, אני סופג חסד ואהבה
לא תראי אותי מייחל למוות
מעליי שמיים אינסופיים של חסד,
אני חותר בסירה, אני מדליק סיגריה.

שילבנו ידיים זו בזו בזו
אצבע חובקת אצבע חובקת לסירוגין
מכף היד נשפכים אהבים
כמו אגלי טל, זיעה, מי מעיינות טהורים
אני הסתובבתי זקוף, את היית רטובה
לא יכולתי להיות רומיאו, לא יכולת להיות יוליה
עמעמתי את האורות ולאט במיטה נרדמתי.