בסוף הכול חוזר להיות כמו בהתחלה
הזרע ש-רק נקלט באדמה
באיזה מקום הוא עץ עבה גזע וחסון
באיזה מקום הוא שתיל קטן

אבל את יודעת את כל זה
איפה שהגשם יורד והשמש בוערת.

רקדת ריקוד
נפלת לרצפה
כמו רוח סערה
הקהל רצה עוד

אמרת שאין שום סיבה
והאמת הוכיחה את עצמה
אבל שיחקתי במעט קלפים,
והוכחתי שצדקתי
כשהם נלחמים אנחנו רוקדים
המוסיקה מתקרבת יותר ויותר
עמוק לפנים, עמוק לעיניים

הלכנו לאיבוד...

זה ערב סוף היום
אני יושבת ומביטה בילדים משחקים
עיניים צוחקות, אבל לא לי
כל מה שיש זה את השמש,
להתגלגל על העשב
אני מביטה בערב יורד

זה ערב סוף היום
אני מביטה בילדים משחקים
אתה זוכר שגם אנו שיחקנו,
בדיוק כמותם
אני מביטה בשמש שוקעת...

השתגעתי,
השתגעתי מלהרגיש כה בודדה
השתגעתי,
השתגעתי מלהיות כה עצובה

דאגות,
למה אני נותנת לעצמי לדאוג
אני תוהה,
מה לעזאזל כבר עשיתי

ואני משוגעת מלבכות
ומשוגעת מלנסות
ומשוגעת עליך.

לבד מאז שאמרת שלום
אנשים סביבי, אך איני שומעת דבר
רק ריקנות
אני חושבת על הפרידה
אנשים סביבי, אך איני שומעת דבר
רק את פעימות לבי.

בודדה אני מאז שאמרת שלום
בודדה עם אהבתי בלבי
אנשים סביבי, אך איני שומעת דבר
רק את פעימות לבי.

קול המואזין הוא שירי העתיק
הוא מדרכת סדוקה
הוא סוכרייה עבשה
הוא פטל מתוק מדי.

בוקר זה בוקר על הפנים
לא הכנתי שיעורים
יש הרבה מטלות לעשות
כמו לצייר לך ציורים על הקירות
מתלהבים כל אותם מחששים
מרביצים תורה ומסניפים שורה
פורחים כל אותם הפרחים,
שהבאת בסתיו, אל תהיי נבוכה
הם מתחפשים להרבה עלי כותרת
אבקנים מורדים, גבעולים פושטקים
אבן מדרכת ואני מחליק
צריך ללכת באזורים המחוספסים
אתמול היה לנו חלום, והיום הוא איננו
גם אני מתפשט מ-כל התחפושות
צריך לשים את החליפה בצד, כמה שיותר
חולצת הוואי עם פרחים פסיכודאליים, רגליים יחפות
צריך למצוא חלום קטן להעביר רגע את הזמן
זה כל אי-הוודאות לגבי תפקיד האדם ביקום
מנכש עשבים ומנקה את השטח
אולי מתישהו אפשר יהיה לבנות משהו
אבל לא רוצה להמתין יותר מדי
אנחנו כמו כרישים
עוד סוכרייה,
עוד פירור בשביל פירורי הלחם
טוב לנו? בטח טוב
אף-אחד לא רוצה לבהות בקירות,
להיכנס לבורות
מה נשאר כשדוחקים אותך לפינה?
לשים זין ולעשות מה בראש שלך.